הבוקר, שתי עובדות גלויות וידועות לכולם יצרו אצלי בראש חיבור חדש, מעניין, פרובוקטיבי, נפיץ.

החיבור בין העובדות הגלויות והידועות כתב את עצמו לפוסט המקדם מטרה ראויה.

עם פוטנציאל לחשיפה ותהודה.

ואז נזכרתי שאני מחפש עבודה.

ובכלל לא בטוח שמה שאני צריך עכשיו זה פרובוקציות נפיצות.

וזה סוף הפוסט.

יובל דרור הביא לידיעתנו כי:

אות הוקרה יוענק לאריאל אטיאס, שר התקשורת, בכנס השנתי של לשכת מנתחי מערכות מידע בישראל. השר אטיאס יקבל את אות ההוקרה על תרומה לאומית-חברתית בתחום התקשורת, לתועלת המדינה ולתועלת אזרחיה.

בעקבות כך התקשרתי למשרדי הלשכה ודיברתי עם המנכ"ל דורית כהן.

שאלתי אותה האם הלשכה לא רואה בעיה בהענקת אות הוקרה למי שמנסה לפגוע בדמוקרטיה והיא אמרה לי שלשכת מנתחי המערכות הוא גוף מקצועי ולא פוליטי.

בעקבות האמירה הנחרצת הזאת נזכרתי בסיפור של צינור העברת הדם מאילת לאשדוד.

והנה הסיפור כפי שמספר אותו זאב גלילי:

פרופסור חנני התמנה משנה לנשיא הטכניון בשנת 1961. עם מינויו הציע להנהיג לימודי הומניסטיקה בטכניון. הפרופסורים צחקו: אין מספיק זמן ללימוד המקצועות העיקריים ואתה רוצה לגזול זמן ללימודי הומניסטיקה, אמרו לו.

החליט פרופסור חנני לעשות מעשה. כינס מאה סטודנטים באולם אחד והציג לכולם מבחן שכלל שאלה אחת בלבד: לאיזו אינפורמציה טכנית אתה זקוק, כדי לתכנן צינור להעברת דם מאילת לאשדוד.

הסטודנטים שאלו שאלות על אורך הקו, הטופוגרפיה, האם יש זרמים חשמליים בקרקע שיגרמו להקרשת הדם, ועוד שאלות טכניות לרוב.

איש לא שאל לאיזו מטרה צריך להעביר דם.

חנני הביא את תוצאות המבחן לסנאט של הטכניון. הפרופסורים נזדעזעו והסנאט החליט להנהיג לימודים הומאניים.

אני מקווה שחברי לשכת מנתחי מערכות המידע בישראל יתעשתו ויבינו שהם לא רק "אנשי מקצוע" אלא גם אזרחי המדינה ובכלל אנשים שאכפת להם מערכים אוניברסליים כמו דמוקרטיה.

892 התקבע ככינוי פנימי של החוק על ידי המתנגדים.

נדמה לי שעידוק הוא זה שטבע את המונח "חוק הצנזורשת" וזה גם תפס.

אתמול כתב אורי ברוכין

חוק הצנזורה, או כמו שאני מכנה אותו ביני לבין עצמי – חוק סינון הדמוקרטיה.

מצויין! הרי בדיוק בשביל הברקות כאלה שלחנו את אורי לעבוד במיתוג.

אני חושב שזה שם שמסביר בדיוק את מהות החוק. זה השם שבו אתחיל להשתמש.

עד מתי תמשיכו לתמוך בקידום הכפיה הדתית על ידי ש"ס לשם שימור הקואליציה, אם בפעולה ואם בשתיקה?

ע"ע עסקה בין שלטי חוצות וש'ס – דרך מרציאנו – איך זה עובר בשקט

יותר ויותר מתברר ש 892 לא קשור לפורנוגרפיה או טכנולוגיה.

רק פוליטיקה.

אינטרנט = דמוקרטיה

פגיעה באינטרנט = פגיעה בדמוקרטיה

כאן, בתגובה.

בתי, שהיא ילדת אחת הכיתות הנמוכות בביה“ס היסודי, נכנסה יום אחד לאתר פופולארי, קצת גס, סר טעם בעיקר, שהיה הבון טון בקרב חבריה באותם ימים. אחרי שהתלבטתי ביני לביני מה לעשות, ישבתי איתה לראות את הסרטונים האלה, ועל הדרך הסברתי לה איפה עובר גבול הטעם הטוב, מה פוגעני, ומה יכול להזיק לה בסופו של היום.

באותם ימים הבנתי ששומה עלי ללמד אותה כמה כללי התנהגות בסיסיים ברשת, אמצעי זהירות וכד‘, אבל מעבר לזה – ללמד אותה להפעיל שיקול דעת.

אני מדביק כאן תגובה שכתב יובל דרור בפוסט של עצמו על הטור המצויין שלו ב"ידיעות". אז אחרי שהסרנו את נושא ה"יעיל – לא יעיל" מהשולחן, אפשר לחזור ל"אינטרנט = דמוקרטיה"?

לכל אלו שחושבים וגם כותבים שטכנולוגיות הסינון עובדות, אני מציע להשיג את גיליון "עסקים" של יום שישי של מעריב.

רפי רוזנפלד, עורך "עסקים", מספר שם על חבר שלו שהזדעזע מהתכנים שהילדים שלו נחשפו אליהם והחליט, יחד עם 35 הורים אחרים בכיתה, להתקין תוכנות המסננות את האינטרנט במחשב שלו בבית. אלו תוכנות שפועלות על פי אותם העקרונות שאטיאס מציע. חודש לאחר מכן שאל רוזנפלד את החבר מה דעתו על החוק החדש. הנה תשובתו (אני מעתיק מהטקסט של רוזנפלד):

"יש לי 2 מסקנות", אמר החבר. "לפני הכל, אין תחליף לחינוך הילדים. זו האחריות של ההורים – ולא של אף אחד אחר. בטח לא של תוכנת סינון. המסקנה השניה והפרקטית היא שמסנני האינטרנט למיניהם הופכים את הגלישה למשימה בלתי אפשרית: יום אחד הם חסמו את דף הבית של וואלה מכיוון שהופיעה בו תמונה של מדונה, וביום אחר – את דף הבית של CNN בגלל דיווחים על טרור בישראל. השיא היה שהתוכנה הזו חסמה גם את הגישה לפורום חינוכי שעסק בדיוק בהתמודדות הורים עם בעיות הגלישה של ילדיהם. מהר מאוד ויתרו רוב ההורים על השירות הזה והשקיעו מאמץ ובשיחות עם הילדים, בהסברים וגם… במעקב אחר הרגלי הגלישה של הקטנים, ששמורים במחשב".

אז בואו כל אלו שמעולם לא השתמשו בתוכנות האלו וספרו לי על היעילות של הטכנולוגיה ועל ההיגיון בה.

א: גם אני נגד פורנוגראפיה.

ב: נניח והיה מתרחש קסם וכל הפורנוגראפיה באינטרנט היתה נמחקת, חוץ מאשר הפורנוגרפיה שמכבדת את המצולמים, המפרסמים, המפיצים והצופים. האם אז ש"ס היו מסירים את תביעתם לסנן פורנוגרפיה?

זה מה שצריך להיות כתוב על הסטיקרים ועל הבאנרים ועל השלטים ובמאמרים ובטוקבקים.

וזה מה שצריך להגיד בכל השיחות – "אינטרנט שווה דמוקרטיה".

קצר, חד, פשוט, ברור.

וזה גם צריך להיות הבסיס לכל המסרים שלנו.

לא פורנוגרפיה, לא טכנולוגיה, לא אפשר, לא אי אפשר, לא הורים, לא הימורים, לא ש"ס, לא פוליטיקה.

דמוקרטיה.

מ "אינטרנט = דמוקרטיה" נובע "פגיעה באינטרנט = פגיעה בדמוקרטיה".

וזה מה שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו, לבני שיחנו, לעיתונות הממוסדת והלא ממוסדת ולחברי הכנסת.

אנחנו הצבענו בשבילכם, בין השאר כדי שתגנו על הדמוקרטיה.

חוק 892 הוא חוק לא דמוקרטי.

הצבעה בעד חוק 892 היא הצבעה נגד הדמוקרטיה.

ועכשיו תסבירו לי, חברי כנסת נכבדים, אילו שיקולים אתם מוכנים להציב מול פגיעה בדמוקרטיה.

אני מעלה עכשיו לאתר שתיל את כל המידע על עבודת שתיל עם קואליציות והנה אני מגיע לדף של הפורום נגד חוק איסור תרומות ממדינות זרות.

אני מדביק כאן את המידע כדי להראות שאפשר להתמודד עם חוקים רעים על ידי התארגנות של גופים בעלי עניין ובעבודת לובי נחרצת ומתמשכת. העבודה לביטול או ריכוך החוק עדיין לא הסתיימה, אבל שימו לב שחלפו כבר שלוש ארבע שנים מאז עבר החוק בקריאה ראשונה. אני לא טוען שאפשר לשכפל את ההישג, אבל אפשר לשאוף אליו.

גילוי נאות: שלומית אשרי, רכזת הקואליציה (הזאת ואחרות) ויועצת לובי, יושבת שני מטר לשמאלי.

סטטוס: פעיל
רכזת: שלומית אשרי, שתיל ירושלים
יצירת קשר: Shlomit@shatil.nif.org.il
שנת הקמה: 2004

רקע:
מאז שנת 2004, היו ניסיונות מצד חברי כנסת שונים לחוקק חוק שיגביל את האפשרות של ארגוני מלכ"ר מקומיים לקבל תרומות מתורמים בחו"ל. מטרתו המוצהרת של חוק זה היתה למנוע את הזרמתם הבלתי הולמת של כספים לשימושן של מפלגות פוליטיות. באופן מעשי, היה חוק כזה משפיע השפעה הרסנית על כל מגזר המלכ"רים בישראל, והיה מוביל לקריסתם של עשרות מלכ"רים.

פורום זה הוקם בשנת 2004, כאשר החוק המוצע עבר בכנסת בקריאה ראשונה.

מטרה:
למנוע את חקיקתו של חוק כלשהו שיגביל את יכולתם של מלכ"רים לגייס כספים בחו"ל.

חברים:
עדאלה – המרכז המשפטי למען זכויות המיעוט הערבי בישראל, אדם, טבע ודין – האיגוד הישראלי להגנת הסביבה, אמנסטי אינטרנשיונל, האגודה לזכויות האזרח בישראל, ועדת הפעולה הדתית בישראל, רשת הנשים הישראלית, מוסאווה – מרכז השדולה למען אזרחים ערביים בישראל, התאחדות המנהיגות האזרחית בישראל.

תפקיד שתיל: יזם ויועץ

הישגים:

• 2007: בפגישה בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת, הביעו נציגים של הפורום את התנגדותם לחוק המוצע. הפורום ממשיך לעקוב אחר תהליך החקיקה.
• 2006: ביוני, עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק המחייבת את כל ארגוני המלכ"ר להגיש הצהרה שנתית ובה פירוט כל התרומות שהתקבלו מחו"ל.
• 2005: במרץ, נדחה החוק המוצע בקריאה שלישית בכנסת, בעקבות פעילות לובי נמרצת מצד הפורום.
• 2004: אחרי העברת הצעת "חוק האוסר תרומות מחו"ל" בקריאה ראשונה בכנסת, החל הפורום בפעילות לובי מתואמת כדי להביס את החוק. הפורום הצליח לגייס כמה עורכי דין בולטים ואנשי ממשלה מרכזיים לפעול למען המטרה. המאמצים של הפורום הצליחו לחסום באופן אפקטיבי את החוק, באמצעות החלשת הוראותיו והגדרותיו במידה כזאת, שמרגע שיחוקק כחוק, הוא לא ישנה באופן משמעותי כלשהו את הסטטוס הנוכחי השורר ביחס לתרומות מחו"ל.

רשמו ביומנכם והשחיזו מקלדותיכם – ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת בנושאים:

9:00 – הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס"ו-2006 של חה"כ אמנון כהן. (פ/892) – בישיבה ישתתף מר אריאל אטיאס, שר התקשורת

11:00 – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – יידוע לקוחות בדבר אתרים פוגעניים במרשתת ואפשרויות ההגנה מפניהם), התשס"ז-2006 של חה"כ אלכס מילר. (פ/1752)

מוזמנים: משרד התקשורת, משרד המשפטים, משרד האוצר, משרד החינוך, ספקי אינטרנט, המועצה לשלום הילד, מורשת, איגוד האינטרט הישראלי, בתי תכנה, חברת בזק, חברת פרטנר, חברת פלאפון, חברת מירס, חברת סלקום, חברת קומדע, האגודה לזכויות האזרח, ארגוני הצרכנים, שדולת הנשים בישראל, נעמת, ויצ"ו.

מקום הישיבה: חדר ועדת הכלכלה באגף החדש