בתחילת נובמבר פרסמתי בבלוג שלי ברשימות פוסט שכתב רונן גיל שהוא חולה בתסמונת אספרגר, על הרצף האוטיסטי. פרסמתי את הפוסט שלו כדי שאולי מישהו יוכל לעזור לו למצוא עבודה בתחום המקצועי שלו, מחשבים.
בתחילת דצמבר פרסם יואב גל פוסט בבלוג שלו ברשימות שבו הוא מספר על ההבנה שלו שרוב הסיכויים שהבעיות שלו בחיים נבעו מכך שהוא נמצא על הרצף האוטיסטי. משיחה עם יואב התברר לי שהוא קרא את הפוסט של רונן אצלי, יצר קשר עם רונן ומהקשר ביניהם נוצרה ההבנה ששינתה את חייו של יואב. שינוי בהבנה של חייו עד היום ואפשרות לשינוי של חייו מהיום.
השיחה עם יואב מאד ריגשה אותי כי דרך הסיפור שלו חזרתי לסיפור שלי (וגם כי על ידי העתקה והדבקה של טקסט בבלוג שלי השתנו חייו של אדם). לפני חמש שנים, בת דודה שלי נתנה לי ספר בשם Driven To Distraction (בעברית הוא נקרא "מריטת עצבים") שמספר על תופעת ה ADHD אצל ילדים ומבוגרים. הכוח של הספר הוא בסיפורים האישיים של המטופלים של המחבר. דרך הסיפורים האישיים האלה קראתי את הסיפור האישי שלי והבנתי שיש לי ADHD. זו היתה חוויה משנת חיים. הבנתי את הבעיות שהיו לי עד היום. הבנתי שהחיפוש של מקורות הבעיה באין סוף שיחות עם פסיכולוגים היה לשוא. פתאום היה שם אחד לכל התופעות שחוויתי מאז הילדות ופתאום גם היה טיפול אמיתי. האנרגיה העצומה שהשקעתי בחיפוש ובבעיות שלי התפנתה לאנרגיה של עשיה ויצירה.
ואיך זה קשור לבלוגים? מה שעבר יואב יכולים לעבור עוד אנשים. אני מניח שיש עוד המון אנשים שמסתובבים עם בעיות שאין להם בשבילן שם והם לא יודעים שאפשר לטפל בבעיות שלהם. אני בטוח שיואב נתקל בחייו במאמרים או בכתבות על ילדים ומבוגרים שיש להם אספרגר. מה שגרם לו להבין שהוא כזה היא הקריאה של סיפור אישי בגוף ראשון שאיתה הוא היה יכול להזדהות וקשר ישיר, אחד לאחד, עם אדם שכתב את הסיפור. אין סיבה שלעוד אנשים לא תהיה חוויה משנת חיים כמו של יואב. כל שצריך הוא שעוד אנשים יכתבו בלוגים ויפיצו את הסיפור האישי שלהם בגוף ראשון. אם יותר אנשים יכתבו את הסיפור שלהם, יש יותר סיכוי שהסיפורים יגיעו ליותר אנשים. אני מניח שחוץ מאשר אספרגר ו ADHD יש עוד תופעות רפואיות שאנשים "נורמאליים" חיים איתן אבל לא טוב להם בחיים. צריך למפות את אותן תופעות, למצוא את המקומות שבהם נמצאים אנשים עם אותן בעיות ולעודד אותם לכתוב.
אני כותב "צריך" אבל כרגע אני לא אכניס את עצמי לעוד פרוייקט ענק. אני כותב אותו כאן, מקווה שאולי מישהו ייקח אותו הלאה, או שאולי אני אחזור אליו מאוחר יותר. אם יש לכם רעיון איך אתם יכולים לקדם את העניין, או כוונה להתחיל לפעול, אשמח לדעת כל כך.