כרמל כתבה על דרך הניהול שלי את מעגל השיחה.
חנן כהן לעומת זאת שעשע אותי מאד, כי הוא הגה את רעיון האל-כנס ויש לו מוניטין של בועט במנגנוני כוח ודווקא הוא השתמש חופשי בכוח המנחה ואף מנע מאיתנו את הקרמשניט הטרי עד להפסקה מחשש שלא נהיה מרוכזים בדיון שלו. ועל זה נאמר כבר, שאתה יכול לשלוף את האנשים מתוך מנגנוני הכוח אבל קשה לשלוף את מנגנוני הכוח מתוך תבניות החשיבה של האדם.
הנה עוד דוגמה לפער בין המוניטין ובין המציאות. אני לא נגד כח. אומרים שבראיון ב BBC שאלו את מהטמה גנדהי מה הם שלושת הדברים שהוא הכי רוצה והוא אמר "כח, כח וכח". גם אני.
הצעתי את הפורמאט של Unconference לא כדי לבטל את מנגנוני הכח אלא כדי לחלק אחרת את הכח. במקום שהכח יהיה בידי מרצה אחד וכל השאר יהיה "קהל", הפעם היה מנחה שבידיו הכח לשאול את השאלה וכדי לתת אפשרות למי שרצה לדבר, בגבולות נושא השיחה והשאלה שנשאלה. המנחה (אני) הפעיל גם כח ומנע מהמשתתפים את הקרמשניט כדי שלדוברים יהיה קהל שעסוק בהקשבה ולא בלעיסה.
אני חושב שמנסיון הכנס אפשר לראות שככל שהשאלה היתה יותר ממוקדת וככל שהמנחה הפעיל יותר כח, יצאו מהשיחה יותר תוצרים מעניינים.
ומשהו בקשר לשם של הפורמאט. המילה Unconference תורגמה בטעות ל "אל-כנס". המילה "Conference" מתייחסת יותר למושג "ועידה" (ועידת העסקים) מאשר למילה "כנס". מה שהיה הוא כנס בפורמאט של אל-ועידה.
Pingback: מרק אספרגוס ללא מתכון » ארכיון » ההצלחה מחייבת