המחבל הצעיר שהשתין במכנסיים

אני מעתיק לכאן סיפור שכתב אפי פוקס כתגובה בבלוג של עצמו. משובח.

לגבי זה שגם אתה וגם היא לא מפסיקים לחזור על זה שלא נותנים לא את הצ’אנס שנותנים למחבל- הרמתי לי למורשת קרב קצרה: לפני כמה שנים, תפסנו מחבל בן 14. ילד מג’נין שאימא שלו קיבלה 2200 שקל על זה שהוא יירה על החיילים שלי במחסום ליד כפר בשם קפין. את המחסום, אגב, החזקנו בשביל לאפשר לפלסטינאים לצאת לעבוד בבקה- אל גרבייה הסמוכה.

אחרי 3 שעות של התרוצצות בבוץ המקומי של מאות חיילים, יחידות מיוחדות, אנשי שב”כ ואלוהים יודע מי, תפסנו אותו. כוח מג”ב הביא אותו לחפ”ק שלי. מסריח ומלוכלך כמו ילד פרא הוא הוכנס למשרד שלי ביחד עם איש השב”כ הגזרתי (והאיימתני) שליווה אותי. תוך 6 דקות של משחק ב”אני מחבל קשוח” הוא התחיל לבכות ולספר על החיים שלו במחנה הפליטים של ג’נין. הגשש שלי שתרגם לי את החקירה שעשה לו איש השב”כ גרם לי להבין שאין למחבל שום מושג מה זאת ישראל, למה החיילים פה, ומי נגד מי פה. הוא סיפר שהוא למד בבית הספר האיסלאמי ובא אליו אחד המורים במסגד, והסביר לו איך יורים בנשק, עשה לו מטווח קצר, ושלח אותו תוך 48 שעות להתאבד לי במחסום עם קלצ’ניקוב חדש דנדש ו-2 מחסניות. מהר מאוד הוא התחיל למרר בבכי והתחנן שלא נהרוג אותו, בשלב הזה הורדתי לו את כיסוי העיניים, והבאתי לו לשתות פאנטה שוקטה בכוס בְּשַרית. שני החיילים עם הנשקים הדרוכים בחדר, לא האמינו שהבאתי לשתות לחרא הקטן הזה שכבר החזיק את הנשק בין כוונות מול החיילים שלי. לגבי הבריחה הוא סיפר שרק בגלל שהרמנו תאורות בכל הגזרה, הוא השתין במכנסיים (בכל המובנים), וניסה לברוח בחזרה לג’נין כשהוא בטוח שעלו עליו. איש השב”כ הקשוח לא עצר אותי מלהוריד לו את כיסוי העיניים, משום ששנינו הבנו שהמחבל הצעיר מעולם בחייו לא ראה ישראלי במרחק שעולה על כמה קילומטרים, הוא לא קורא עיתון, ובוודאי לא אינטרנט. הוא סיפר על זה שיש לו עוד אח, ורק אימא, כי אבא שלו מת כשהוא היה קטן (מחלה או משהו כזה). הוא שמע כל החיים שלו שהיהודים זה השטן, ואת השטן צריך להרוג. והפעם הזו שהוא יצא אלינו, חמוש ומורעל, היא הפעם הראשונה שהוא עזב את ג’נין מאז שנולד. הוא לקח אותנו לחשוף את המקום בו הוא החביא את הנשק, ומסר לידינו את התחמושת. הוא גם הסגיר את השמות והמקומות של המגייסים והמפעילים שלו ושוב ולא הפסיק להתחנן על חייו. לא לפני שנאלצנו לנבוח ולעצור את החיילים שלי מאותו המחסום שרצו לסגור איתו חשבון. איש השב”כ לקח אותו איתו, והוא בטח נשפט לכמה שנים טובות בבית הדין הצבאי בבית אל.

הסיפור הארוך הזה מתקשר לכך, שאני נותן לילד הזה קצת יותר צ’אנס, כי הוא, לעומת זרובבלה, ראוי לה. אם הוא שונא את היהודים, זה רק בגלל שאין לו את ההזדמנות לראות דברים אחרים, אין לו את הכלים, והוא משמש ככלי בידי נבלות שדינם מיתה. זרובבלה לעומת זאת, מחוברת לכל מסד מידע אפשרי שאני מחובר אליו, היא רואה הכל. וגם כשהיא מנסה להסביר את הפוסט הדוחה שלה היא בוחרת להאשים את התקשורת בטענה ש”יכול להיות שזה אחרת, אבל אתם אומרים שהערבים חארות, אז אני רק מצטטת”. שלא תבלבל את המוח, היא אינטליגנטית, מחונכת (גם אם היא אומרת שלא) והגיונית מספיק כדאי לא לקבל את הפטור שקיבל הילד המטומטם שניסה לירות על החיילים שלי.