היום נקלעתי ל"ליטל מערכות" בירושלים, עסק לאחזקת מערכות מחשב, מכירה ומעבדת שירות. ליד מאפיית אנג'ל.
בפינה היתה ערימת מחשבים מתחת למעטה כבד של אבק. כשהסתכלתי יותר קרוב ראיתי אותו, את המחשב הראשון שבו נגעתי.
זה היה בבית הספר אשל הנשיא שבו למדתי. בערך למדתי.
זה היה לפני הרבה מאד שנים.
נורא התרגשתי. הוצאתי המצלמה צילמתי במהירות. לא ניקיתי את האבק. לא הקפדתי על תאורה.
נתי ליטבק, הבעלים של ליטל מערכות הבין את התרגשותי. הוא אמר לי שאחרים לא מבינים למה הוא שומר את הזבל הזה.
נתי הוא אדם צנוע והיה נבוך מתשומת הלב שלי.
בשבילי הוא גיבור.
אני עוד צריך לחזור לשם ולצלם כמו שצריך את כל המחשבים.
הנה כל התמונות מהבוקר. מזהים את המחשב הראשון שלכם?
לקח כמה שניות עד שנפל לי האסימון. היו כאלה מחשבים בתיכון שלי, אבל בדיוק בשנה שהתחלתי ללמוד החליפו אותם. אני עוד הספקתי לגעת בהם, אבל רק קצת.
מישהו צריך להרים את הכפפה ולפתוח מוזיאון לתולדות המחשבים.
שלום חנן,
תודה על הנוסטלגיה, באמת מצאתי בתמונות את ה-commodore 64 וה-Apple 2e שהיו לי. דוד שלי גם מחזיק אוסף כזה (קטן יותר) במחסן שלו.
טוב לדעת שגם אתה למדת באשל, אבל נראה לי שלמדת שם לפני (אני סיימתי ב-93), בתקופתי היו להם מחשבי 286.
אני נהנה לקרוא את הפוסטים שלך מזה זמן רב. חזק ואמץ!
גם בעולם ה"אמיתי" שמחוץ לרשת ישנה תלות גדולה בין ספקים שונים. האתר ה"נותן" חי לרוב על בסיס הנתינה הזו והאתר ה"מקבל", על אף שהוא תלוי באתר ה"נותן", הרי מחזיק את ה"נותן" בחיים.
יצרני בקבוקי המשקאות תלויים ביצרני המשקאות ולהיפך. יצרני הרמקולים למערכות קולנוע ביתי תלויים ביצרני מערכות הקולנוע הביתי (מגברים, DVD וכיו"ב) ולהיפך. יצרני חימר, קאנבס וצבעים תלויים באמנים ולהיפך, יצרני דיסקים תלויים במי שמייצר מוסיקה או שירה ולהיפך, יצרני המקרר תלויים לחלוטין במישהו שהם לא מכירים בכלל שאמור לספק את התוכן למקרר וכד' (שאחרת מה הטעם לקנות מקרר ולהשאיר אותו ריק?), יצרני נורות לרכב תלויים במי שמייצרים כלי רכב, יצרני טלויזיה, עיתון או רדיו תלויים בספקי התוכן שלהם ולהיפך.
העולם כולו מתקיים על היחסים ההדדיים האלה – ספק ולקוח, ועצם ההדדיות היא זו שמחזיקה את שני הצדדים (ה"נותן" וה"מקבל"), כמו שני קלפים הנשענים זה על זה – כשאחד יפול גם השני יפול. לשני הצדדים יש אינטרס להחזיק את הצד השני כדי שהם עצמם ישארו בשטח.
תודה רבה על התמונות. זה באמת מאוד מעניין. אני מכיר מישהו שזרק לפני שנתיים או שלוש שני מחשבי Apple IIC, עם המון דיסקטים. מאוד כעסתי עליו.