הכח שבקיבוץ

כאן, קיבוץ משמעו Aggregation.

שני דברים שקראתי אתמול הובילו לפוסט הזה.

הראשון הוא מאמרון של אריאנה מלמד על מותו של המבקר הסמכותי

היום כל אחד יכול לכתוב ביקורות ספרים באתרי האינטרנט ובבלוגים הספרותיים וטוב שכך. ומה עם המבקר הידען והסמכותי שהכתיר סופרים בהנף עט? הוא מת. אנחנו הרגנו אותו

השני הוא פוסט של יעל ישראל – מבוקשת משרת מבקרת מסעדות

לאחרונה שובחתי על ידי מדור האוכל של nrg מעריב על פוסט כאן בבלוג, שפורסם במקביל בבלוג האוכל שלי. הפוסט עסק בקלות הבלתי נסבלת שבה הסועד הישראלי מוכן שיחרבנו לו בפרצוף עם אוכל רע ומחירי עתק. והכול התחיל בגלל העליהום שעשו עליי חובבי הבית הקפה הפופולרי "התחתית".

שתי הכותבות מתייחסות לתופעת כתיבה ביקורתית בבלוגים על דברים שקונים וצורכים.

הבעיה היא שמי שרוצה לדעת "מה כותבים בבלוגים על משהו שאני רוצה לקנות" לא ממש יכול לעשות את זה היום. אין מנוע חיפוש לתכני צרכנות בבלוגים.

כדי לתת כח לביקורת על דברים שקונים וצורכים יש לקבץ אותה במקום אחד.

יש ליצור מקום אחד שבו הצרכן הפוטנציאלי יחפש (על ידי הקלדת מילה או על ידי דיפדוף) אחר ביקורות על הדבר שאותו הוא מעוניין לרכוש.

רק קיבוץ כל הפוסטים במקום אחד ייתן כח לכל אחד מהם בנפרד, כי ככה אפשר יהיה למצוא אותם.

ולמה אני כותב את זה? בגלל הנסיון האישי שלי שהוכח כהצלחה.

וובסטר הראשון קיבץ הרבה בלוגים במקום אחד ונתן לכל אחד מהבלוגים יותר ניראות וכח מאשר אם כל אחד מהם היה לבד. הקיבוץ הזה גם השתלב בתנופה של תופעת הכתיבה בבלוגים כי אנשים הבינו שאם הם יכתבו דברים מעניינים, יהיה מי שיקרא אותם.
לאחר יותר משנה של התנסות ישראלית בקיבוץ בלוגים, הגיע זמן לקבץ בלוגים על פי נושאים ותכנים כדי לתת פתרון לצרכנים ולכותבים.

מארק באוגדן תוכן ישראלי זעיר מפרסם ערוץ צרכנות וזה בהחלט הכיוון הנכון.