בשבוע שעבר קיבלתי מבות'אינה דביט, רכזת פרוייקט ערים מעורבות של שתיל. אני מדביק כאן את הסיפור הלא יאומן הזה.
מדובר בזוג צעיר ערבים אשר רכש קרקע והוציאו היתר כדת וכדין.
הזוג המאושר החל את עבודת בניית השלד. כזכור, כדת וכדין ולפי כל התקנים והחוקי התכנון והבניה מ 1965.
במהלך הבניה החלו בבנית פינת האוכל הכוללת כיפה קטנה מעל, בשטח של כ10מ"ר המשקיפה לרחוב הראשי "הרצל" ברמלה.
מכאן החל זעמם של השכנים היהודים ופנו בזאת לראש העיר באמירה " בונים לנו בית בצורה של מסגד בשכונה".
ראש העיר מזמן את בעל הבית למפגש עם השכנים הכועסים בליווי עורך דין מטעמם.
בניה בסגנון " איסלמי"? לך תבנה ביפו אומר יואל לביא לבעל הבית.
העורך דין המכובד והכועס אומר "אני מקבל צמרמורת כל פעם שאני עובר ליד הבית שלך" וכמעט בדמעות.
יואל לביא – מה יכל לעשות מול הצפה תיבת הדואר שלו במיילים כועסים של שכנים? "לא אפסיד 8000 קולות בגלל הכיפה הזו " אומר לבעל הבית תנסה להסתיר לשנות ל,,,
"לא נוותר על הכיפה ועל המשך בניית הבית בסגנון האדריכלי שאנחנו בוחרים בו" , אומרת האישה.
בבוקר היום הגיעו הפועלים והופתעו לראות "צו מינהלי להפסקת עבודה " על שלד הבנין.
עכשיו האישה מודאגת ומודיעה כי הגיעו כוחות משטרה לבעלה בעבודה ולקחו אותו לחקירה.
נכון לרגע זה הוא עדיין בחקירה.
"לא נוותר" אומרים הזוג.
יהיה לזה המשך.