לפני יותר משנה היתה אישה אחת שהאשימה גבר מסויים בהטרדה מינית.
אני האמנתי לה ועשיתי כמה דברים כדי להראות לה שאני מאמין לה.
היו כאלה שכעסו על הדברים שעשיתי. הם היו קרובים למי שהיא האשימה.
הם טענו שלא יכול להיות שהוא עשה את זה.
הם טענו שהייתי צריך לשמוע גם את הצד השני.
ידעתי שאני לא יכול לשפוט, ולכן נשארתי בעמדתי.
כשנמצאים רחוק ממי שטוענת לתקיפה מינית, ונמצאים רחוק ממי שמואשם, הדברים ברורים וחדים.
נוקטים עמדה פוליטית, עקרונית. וטוב שכך.
כשנמצאים קרוב לאותם אנשים, לא משנה לאיזה צד, הדברים בכלל לא ברורים וחדים.
הדברים בכלל לא פשוטים.
לא פשוטים בכלל כשאתה לא יודע למי להאמין. לפעמים עדיף לנקוט בשיקולים קרים ותו לאו.
זה לא שהאשה ההיא התאמצה לנמק את הטיעונים שלה, או להציג ראיות. האמנת לה כי היא עוררה אמפטיה, וזה בסדר גמור. זה לא מספיק כדי לשלוח מישהו לכלא, אבל זה בסדר גמור להציע לה סעד. נהגת בה יפה ונתת דוגמא אישית.
עשית רצח אופי לאדם בגין טענות של מישהי שאובחנה כסובלת ממחלה נפשית. יופי של שיקול עשית.