ביומבלוג המלצנו לקוראים שלנו על בלוגים שאנחנו קוראים.
מה רצינו שיקרה? שהקוראים שלנו יוסיפו את הבלוגים האלה לרשימת הקריאה שלהם.
אבל רשימת הקריאה של כולנו ממילא כבר מפוצצת. חלקנו נאבקים בתועפות המידע המושלכות עלינו בנסיון גם לעשות את מה שאנחנו רוצים/צריכים/אמורים לעשות.
אז מה נעשה עם כל הבלוגים החדשים האלה?
אולי נוריד מרשימת הקריאה שלנו בלוגים מסויימים ונוסיף חדשים?
ואילו בלוגים נשאיר?
בדרך כלל, תהיה לנו נטיה להשאיר ברשימת הקריאה שלנו בלוגים שאנחנו נרגישים איתם בנוח.
ואפשר להרחיב את זה.
באופן טבעי אנחנו מעדיפים להתחבר למקומות שבהם אנחנו מרגישים בנוח.
התוצאה של המהלך הטבעי הזה היא שככל שקיימים יותר מקורות מידע בעולם, החור שדרכו נסתכל העולם יהיה יותר קטן יחסית לגודל העולם.
יש ישראלים שכותבים בלוגים באנגלית, יש רשת של בלוגים בערבית, יש רשת של בלוגים של סורים בכל העולם, יש רשת של בלוגים פלסטינים בכל העולם. ואלה רק אנשים שאולי יש לנו איזה נושא משותף איתם.
אז מצד אחד, אנחנו מרוצים מזה שיש יותר קולות ברשת. ומצד שני, אנחנו לא נהיה חשופים לאותם קולות.
בעיה.
אין לי פתרון ממשי.
הפלסטר הקטן שאני שם על תחושת הבעיה הזאת הוא מעקב שוטף אחר הקולות של הפלסטינים אזרחי ישראל באתר מחסום. הקולות האלה לא תמיד נעימים לי. לפעמים אני מרגיש שהקולות האלו מעוותים או מרגיזים.
אני מתעקש להיות חשוף אליהם.
אולי פלסטר. אולי יש בזה משהו ממשי.
אני ממליץ. ממליץ למצוא אחד כזה ולתת לכותרות להתגלגל ברשימת הקריאה. לקלוט משפט פה, עובדה שם. רק כדי לזכור שהם קיימים. שטף המידע הזה שיעבור לפני העיניים יעשה לנו משהו. רוב הסיכויים שמשהו טוב.