ברק פיטוסי כתב משהו מעניין ומשתף אותי בו:
מחר, אחרי שנים בערך של היעדרות מהפגנות באשר הן, אני הולך לממש את זכותי הדמוקרטית (חוץ מזו הבנאלית פעם ב2-3 שנים) ולעמוד מול בית העיריה עם שלט ולהפגין. אני לא יודע כמה זה יעזור, נהפוך הוא, אני די משוכנע שההפגנה לא תועיל בכלום. אבל אם כבר מזדמנת לי האפשרות להעניק לילדים שלי שיעור בהשתתפות פעילה בחיי החברה, וגם למטרה טובה, אז בכלל מה רע. וזה גם קרוב לבית.
ההפגנה, למי שגר מחוץ לשכונת קרית שרת בחולון, היא על רעש המטוסים שמחריד את (הייתי אומר שנתנו, אבל זה בכל שעות היום והלילה) חיינו מזה מספר חודשים. כן, כולם כבר שמעו על המסלול שגבי אופיר סגר לכבוד חודשי הקיץ והחגים עמוסי הטיסות וגם על מושב בני עטרות שרעש הטיסות הנוחתות מפרק להם את הבתים ולכן הם פונו מבתיהם (וגם על זה הם מתלוננים), אבל על הרעש שהנחיתות האלה עושות בחולון עדיין לא ראיתי שנכתב או נאמר בתקשורת הארצית (המקומונים בחולון מטפלים בנושא [שלא כמו העיריה] מידי שבוע).
ברק הרים לי להנחתה כי כבר כמה ימים אני מעוצבן על עיתון הארץ בגלל הגליון שבשער שלו ה"מאבק בשקיות הניילון". למה אני מעוצבן? בגלל הפתיח של הכתבה שמבהיר מה חשוב:
בעשורים האחרונים הפכה ישראל למעצמת ניילון, שמייצרת בכל שנה 5 מיליארד שקיות שנזרקות לפח וגורמות להרג בעלי חיים ולהרס הסביבה. עתה מנסה הכנסת להילחם באובססיה המקומית לאיסוף מרשרשים.
הלו, חיים פה אנשים! איכות הסביבה זה בראש וראשונה איכות סביבה לאנשים.
אבל עיתון הארץ מעדיף להקדיש כתבת שער למשהו שהורג איזה דולפין פה ושם ולא שם זין על תושבי קרית שרת בחולון שסובלים כל היום והלילה ממטוסים שמגרדים את אנטנות הבתים, את עור התוף ובטח ובטח את העצבים.
אז אם אתם חולונים, דעו לכם שמחר יש הפגנה.