פרוייקט כתיבה – "רגע מוזיקאלי משמעותי"

מזמן לא היה פה איזה פרוייקט כתיבה נחמד. ("קץ הדמוקרטיה" הוא פרוייקט מתמשך וממש לא נחמד. וגם הזכירו לי את פרוייקט המרקים ששכחתי ממנו).

הרעיון לפרוייקט בא לי כששמחתי על אפשרות הגישה המחודשת לפנדורה ולערוצים שאספתי שם באהבה – בייחוד התגעגעתי למוזיקה בערוץ של Brand X.

החלטתי לשתף אתכם ברגע מוזיקאלי משמעותי ולהזמין אחרים. מקווה שיהיה לנו נחמד.

הרגע המוזיקאלי הכי משמעותי בחיים שלי התרחש מתי שהוא בגיל 12 עד 14.

בבית שלי שמענו כמעט רק מוזיקה קלאסית. זה מה שהיכרתי.

לקיבוץ (משמר הנגב) הגיעה להקת הפלטינה – להקת ג'אז מפורסמת שהמייסד והכוכב הראשי בה היה המתופף אהרל'ה קמינסקי.

הפלטינה היתה לג'אז הישראלי מה שהיתה להקת תמוז לרוק – אהרלה קמינסקי, אלונה טוראל, רומן קונסמן, נחמן פרפרקוביץ', יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק.

ישבתי בחדר האוכל והקשבתי בעיניים עצומות עם האזניים, עם הגוף, מתופף עם הידיים על עצמי, מאושר מהגילוי והחוויה. פנחס, המורה למוזיקה, ישב כמה כיסאות ממני, ראה אותי באקסטזה שלי וחייך אלי ואל עצמו. הוא נכח ברגע עוצמתי בחיים שלי והבין את זה. הג'אז נכנס לי לעצמות ומאז לא יצא משם.

אחר כך ניגנתי פסנתר תקופה ארוכה. הבן שלי מתופף. עם השנים שמתי לב שאני שם לב לתיפוף במוזיקה. אולי זה היה כלי שיותר מתאים לי. אבל אני לא מצטער על השנים של הלימוד והנגינה בפסנתר.

אני שמח שזכיתי לשמוע ולראות את הפלטינה, גאה על כך שהוחתמתי (במובן הביולוגי התנהגותי) על ידם.

ועכשיו להזמנות.

חלי גולדנברג, גיאחה, איתמר שאלתיאל וגדי שמשון – אני מזמין אתכם לכתוב על רגע מוזיקאלי משמעותי בחיים שלכם.

אם לא הוזמנתם ויש לכם חשק לשתף ברגע מוזיקאלי משמעותי, אנא כיתבו והזמינו אחרים. הזמינו גם את אלה שלא נקבתם בשמותיהם.

מוזיקה זה משהו שכמעט תמיד כיף לכתוב עליו.

שבת שלום.