אתמול הבן שלי ביקש ממני להכיר טוב יותר את סבתא שלו, אמא שלי.
אמא שלי מתה לפני יותר מעשרים שנה, הרבה לפני שהבן שלי נולד.
היום זחלתי לכוך בבית שמהווה את הארכיון.
באחד הארגזים מצאתי מעטפת ניילון גדולה עם כל מה שאמא שלי כתבה בעלון של הקיבוץ, משנת 1970 והלאה.
בשלב מסויים אמא שלי ערכה את העלון ולכן היא השאירה מאחור הרבה כתיבה (גרפומניה עוברת בירושה?).
אבא שלי אסף את הכל, יצר אינדקס (!) והפקיד את המעטפה בידי.
בדרך למעטפה מצאתי תמונות ומכתבים. דברים שנכתבו וצוירו וצולמו לפני עשרות שנים.
הבן שלי לא ראה מימיו סטנסטיל (מישהו זוכר?) אבל הוא יכול לקרוא היום את מה שהופק ממכונת השיכפול של הקיבוץ לפני יותר משלושים שנה.
כל זה הולך להעלם.
היום הכל דיגיטאלי.
היום צריך תיווך של מכשירים חשמליים שלוקחים ביטים והופכים אותם למשהו שרואים על מסך.
הביטים שמורים על אובייקטים שמתקלקלים.
המרת הביטים דורשת שהמכשיר הקורא יידע לפענח את הביטים בסדר הנכון ויהפוך אותם לפיקסלים בעלי משמעות לעין האנושית.
כל כך מסובך. כל כך פריך. כל כך לא אמין.
אני מניח שבשנים הקרובות יהיה גם טיפול לשאלת הארכיבאות האישית. עד אז, מכתבי אהבה ושנאה, תיעוד חיים אישי, ייעלמו, יימחקו או יישמרו בפורמאטים שמכשירים בעתיד לא יוכלו לקרוא.
דור שלם ללא תיעוד אישי.
נו, וזה הרי כבר קורה לנו – החל מאתרים שנעלמים לנו, דיסקטים שכבר אין מה שיקרא, ודיסקים קשיחים שמתקלקלים, וכלה בתקליטורים שנשרטו עד כדי כלום.
אכן.
אנחנו חושבים שהכל מתועד, שהכל שמור, שהרבה יותר מפעם הדברים שלנו יחיו אחרינו לנצח.
אבל כל הביטים שלנו הולכים להעלם בענן של אלקטרונים.
אח. נייר. נוסטלגיה.
אני לא מסכים איתך. בשנת 1988 כבר היו לנו מעבדי תמלילים שתמכו בעברית, וניתן היה לשמור מידע דיגיטלי בצורה שהוא קריא גם היום. כבר לפני עשרים שנה היו פורמטים שנגישים גם כיום. לפני 10 שנים כבר היו לנו פורמטים זהים למה שיש לנו היום. אני לא חושב שאתר שכתבת לפני 10 שנים לא יהיה נגיש גם ב־2018. אינטרנט אקספלורר 9 יתמוך בכל אתר שקיים כיום.
הבעיה הגדולה יותר היא נושא הגיבוי. אם היום אנחנו יכולים לאבד תוכן של ג'יגות ברגע, מה יבטיח שהוא ישמר לתקופה של שנים ללא אובדן? אני לא הייתי סומך על שרתי גוגל לנושא כזה, וקשה לי להאמין ש־Wayback Machine יכול להתמודד עם כמות המידע שקיימת ברשת של היום.
העלת בי לא מעט נקודות למחשבה ותהיות. אהבתי את הפוסט.
אני חושב על זה לא אחת וזה די מטריד.
יכול להיות שיש פה מקום לסטרטאפ? "ארכיון אישי לנצח"
?
דני, קשה לחשוב על "סטארט אפ" ו"לנצח" באותו משפט.
נראה לי שאתחיל להפנות לכאן אנשים כשהם ישאלו אותי "אבל למה את מפתחת[1] תמונות? לא חבל שהאלבומים צוברים מקום?".[2]
[1]לא מפתחת, מדפיסה.
[2]לא.
צפריר – בחיי שאתה צודק…:-)