במוצאי שבת לפני שבוע, לאחר שראיתי בטלוויזיה את הדיווח על הפיגוע השני באותו ערב, לא הצלחתי למצוא לעצמי מנוחה. הרגשתי שדיכאון או התעלמות אינם האפשרויות היחידות. הכנתי שלט שעליו כתוב בעברית ובאנגלית "מוות לא מצדיק מוות" ולמחרת בבוקר נעמדתי ליד קפה "מומנט", מחזיק בשלט מול הנהגים שחלפו ברחוב עזה, מאטים את רכבם, מזועזעים מהחלונות שהתנפצו רק בלילה הקודם.
אני לא פונה אל אלה שסיננו לעברי "אידיוט", אמרו "שמאלני יפה נפש", או צעקו "כהנא צדק". אני פונה אל אלה שהינהנו בראשם או זקרו בוהן בהסכמה. אני פונה אל אלה שהאמירה הזאת לכאורה מובנת מאליה בשבילם, אבל הם לא עוצרים לרגע לחשוב על משמעותה במסגרת ההתייחסות הנכונה למצב שבו אנחנו נמצאים.
על האמירה "מוות לא מצדיק מוות" יש גם תגובות רציניות: "מה התוכנית שלך", ו"למה אתה לא אומר את זה לפלשתינאים". אך בבסיס האמירה הזאת אין תוכנית לפתרון הסכסוך. זו הצהרה מוסרית, שאינה נשמעת בימים אלה. הימין מאשים את הערבים באלימות. השמאל מאשים את ממשלות ישראל בכיבוש. שני הצדדים מצדיקים מוות של אחד הצדדים, כל אחד ונימוקיו הוא. השמאל והימין בישראל מגיבים לאמירה "מוות לא מצדיק מוות" באותה מטבע – "נכון, אבל".
השמאל והימין בישראל רקובים מבחינה מוסרית. השמאל מצדיק את "הלוחמים בכיבוש" והימין מעודד את "צבא ההגנה". השמאל והימין כאחד מצדיקים הריגת בני אנוש, יהיו אלה תינוקות או חיילים. ככל שיחריף הסכסוך, כך תעלה צחנתם המוסרית ותכסה על כל אפשרות של ניסיון לפתרון.
"אַל-מַוְת לָא יֻבַרִּרֻ אַל-מַוְת" (ערבית) – זוהי התשתית המוסרית לפתרון הסכסוך. השמאל והימין בישראל חייבים להזכיר זאת לעצמם כדי שיוכלו להגיע להסכמה ביניהם.
האמירה מוות לא מצדיק מוות מושכחת באופן פעיל על ידי כל מי שאומר "נכון, אבל". אנחנו זקוקים ליהודים ולפלשתינאים שיבינו ויפנימו את ההבדל העקרוני שבין הצדקת האלימות ובין ההסבר של סיבותיה. המעבר בין "להצדיק" לבין "להסביר" מורכב וקשה, אבל בו בדיוק טמונה התקווה לפתרון.
נחזור ונזכיר למנהיגים שלנו שהתייחסות לשאלות מוסריות אינה בגדר התפנקות, אלא היא הדרך היחידה להרגעת האזור. אם אותם מנהיגים, שמזינים את סחרחרת המוות שבה אנחנו דוהרים, יאמרו לעצמם, ואחר כך לעמם, כי מוות לא מצדיק מוות – הם כבר ימצאו פתרון.
חנן כהן, בית שמש
פורסם ב"הארץ" – מכתבים למערכת, 17 במרץ, 2002
Pingback: גם-שם » מוות לא מצדיק
מוות אכן לא מצדיק מוות. הצרה היא שהפוליטיקה מתנהלת במישור אחר לחלוטין מהמישור היומיומי שלנו. אתה מניח שהפוליטיקאים כולם מעוניינים בהרגעת האיזור. האמת היא שאם הם היו מעוניינים בהרגעת האיזור, האיזור היה כבר רגוע מזמן. לא בכדי נופלים טילים בשדרות כבר שבע שנים. הם נופלים שם כי נפילתם משרתת אינטרס של מישהו בצד שלנו כמו שהיא משרתת אינטרס של מישהו בצד השני – הפוליטיקאים עושים מה שהם חושבים שיהיה טוב לישראל מבחינה אסטרטגית, מקריבים את ההווה על מזבח העתיד, לפעמים העתיד הרחוק. הציניות הזו חוצה מחנות, זה נכון לימין כמו שזה נכון לשמאל.
לא מסכים עם הביקורת שלך על השמאל.
מסכים עם השאר, כל הכבוד לך.
אני אחטא למטרה שלך וגם אני אנקוט ב"מוות לא מצדיק מוות אבל…"
מוות לא מצדיק מוות, אבל מוות יכול למנוע מוות. ומוות כזה הוא בעיני לפחות, מוסרי.
אז נכון שכל עוד הם מזנבים בנו ואנו בהם, הורגים קצת ילדים פה וקצת חיילים שם, ופה מחבל ושם ראש ארגון ועל הדרך גם כמה נשים – כלום לא יוצא מזה חוץ מעוד מעגל של אלימות ועוד סיבוב בפינג פונג האינסופי של ההרג הזה.
אבל – הכלל של "הקם להורגך השכם להורגו" הוא בהחלט מוסרי. אני חושב שלכך מכוונים אלו ששואלים אותך "אז מה התוכנית שלך" או "לך תאמר זאת לערבים" הם לא סתם מתעלמים מהמסר המוסרי, הם קובלים עליו, או לפחות בוחנים אותו, האם הוא אכן מוסרי, או שמא הוא רק מאפשר לרשע להשתולל ברחובות.
מכת מנע חזקה וחד משמעית – כן, גם כזו הגורמת להרבה מאוד מוות – שיכולה לעצור את מעגל הדמים הזה ולא להיות חלק ממנו, עשויה להיות מוסרית יותר מהריקוד המדמם הזה שהחל עוד לפני תרפ"ט וטרם הסתיים.
אי מקוו שלמרות פער הדעות בינינו, עדיין אהיה ראוי ללחוץ על "התגובה שלי מכבדת את הבלוג ואת קוראיו" גם בעיניך…
ראשית, אני חושב שהאמירה שהשמאל מצדיק את "הלוחמים נגד הכיבוש" אינה במקומה. לא מוכרים לי גורמים רציניים בשמאל שזו השקפתם (והרי אתה בעצמך עמדת על ההבדל שבין "להביל" ל-"להסביר").
שנית, האמנם מוות לא מצדיק מוות? לא במובן של נקמת-דם, שהרי ברור שנקמה היא פסולה, אבל גרימת מוות במטרה למנוע הרג בקנה מידה גדול יותר, האין היא מוצדקת?