לפני כמה זמן כתב יובל דרור:
כעיתונאי אני יודע שקיים פער בין המיאוס שחש הכותב מנושא מסוים למיאוס שחש הקורא. רק זמן רב אחרי שאני מרגיש שמיציתי נושא מסוים, מתחיל הקורא להיחשף אליו.
אפשר להרחיב את המשפטים היפים האלה לכלל פשוט:
אל תדברו עם העולם דרך הפופיק
הכלל פשוט, ברור ומובן. מאד קשה לזכור אותו ולממש.
(כמובן שיש יוצא מהכלל. כשאתם רוצים לספר לעולם על הפופיק שלכם)
עדכון והבהרה: בגירסה המקורית של הפוסט השתמשתי בדוגמה שכנראה לא היתה ראויה. הורדתי את ההתייחסות לדוגמה וגם את התגובות המתייחסות אליה. אני מצטער שלא ביקשתי תגובה לפני פרסום הפוסט.
אופס
לגבי היוצא מן הכלל:
http://flickr.com/photos/effifuks/2357347267/in/set-72157604216324430/
אפי, אתה חייב לי ארוחת צהריים. הקאתי את זאת שאכלתי עכשיו.