לפני כמה שנים, במסגרת העבודה שלי בשתיל, ראיינתי את קורינה הסופרת על הבלוג ככלי לשינוי חברתי.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
חנן: אנחנו אומרים מחשבים וסופרת אבל למי שקורא ולא רואה אותך קשה להבין. בת כמה את?
קורינה: 18. תמיד. ממש לא חשוב.
חנן: כן חשוב, כי תמיד אומרים "אינטרנט ומחשבים זה לצעירים".
קורינה: 'צעיר' זה בראש. אמנם נולדה לי עכשיו הנכדה השלישית – אבל זה ההישג היחיד שהוא פרי הגיל… העיסוק בגיל רלוואנטי רק כשאתה מציב לך גבולות. אני פוגשת נשים בנות 90 שיש להן בלוגים דעתנים. אין שום קשר בין גיל כרונולוגי למידת הפתיחות.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
בימים אלה מוציאה קורינה הסופרת, לראשונה בישראל, ספר שחומריו לקוחים מהבלוג שהיא כותבת.
אני מניח שהראשוניות של הספר הזה היא שילוב של הדעתניות של קורינה, הראייה שלה לטווח ארוך, התפיסה של עצמה כסופרת שהכתיבה שלה בסוף צריכה להופיע על נייר והאנרגטיות והנחישות שלה לעשות מה שהיא חושבת לנכון. בלי קשר למה שמקובל שאשה בגילה אמורה ויכולה לעשות.
אני מעריץ אותה על כך.
אבל הספר הוא לא רק, או בעיקר לא, הדפסה על נייר של בלוג אישי.
הדעות שקורינה מבטאת הן הרבה פעמים הדעות שלי.
וכמו בבלוג, גם בספר יש תגובות שהן חלק מהטקסט.
לא צריך לקנות את הספר. אפשר פשוט לשוטט בבלוג של קורינה. אפשר גם לראות דוגמיות.
צריך לקנות את הספר. כדי שיהיה נוח לקרוא את מיטב הבלוג. כדי לתת במתנה. כדי לקבל שיקוף ייחודי של כמעט שש השנים האחרונות.
אולי כדי לצרף לספר כמה פתקיות ריקות, כדי שהמטקבקים יוכלו להגיב לפוסטים, לא?
חנן, לא מצליחה לרשום את שמי. כל כך מוכר הוא?
המון תודה על הפרסום ועל חוכמת הלב.
צריך לקנות את הספר. לשם כך הודפס.
אמנם הרשימות – רבע מובחר מתוכן – הן הספר, אך כדרכי עברו ליטוש.
במחובר הם כמו תמונת פאזל שהושלמה – השלות היא תכונה אנושיתת ליתר דיוק השאיפה לה – מגבירה תובנות.
מיכאל, ברוח המאות הקודמות, אפשר לרשום בעיפרון בשולי הספר. אתה יכול לכתוב את התגובות שלך לספר בבלוג שלי, לאחר הקריאה. ואחר כך להעתיק אל הבלוג שלי, ברשומות הנוגעות לו…
הספר עצמו כל כך מלא וגדוש שלא נשאר מקום בו לפתקיות.
ולסיום – התוספת החשובה לבלוג הן הקריקטורות – מעל לשישים – של יונתן אמיתי. להניח על השולחן בחדר המגורים, שגם האורחים יתעשרו.