מתקשר אלי מישהו (אני חושב שהוא ערבי) לנייד ומבקש ממני עזרה בשינוי כתובת בתעודת הזהות.
אני מנחש למה זה קשור ושואל אותו "איך הגעת אלי?"
והוא (קצת מיואש) אומר לי "שאלתי באינטרנט ומצאתי את מספר הטלפון שלך. אתה לא יכול לעזור לי? אנחנו לא מצליחים לעשות את זה."
אני אומר לו "אני לא משרד הפנים. תיכנס לאתר משרד הפנים ושם תחפש שינוי מען".
הוא "אתה יכול להגיד לי את המספר? הכתובת?"
אני: "תחפש בגוגל משרד הפנים".
הוא: "גוגל?"
אני: "תחפש באינטרנט משרד הפנים"
הוא: (מאוכזב) "תודה".
—————————–
אני בודק.
חיפוש בגוגל אחרי "שינוי כתובת" מביא את הדף שלי במקום החמישי.
ב MSN, הדף שלי מגיע ראשון.
במצב תקין, אתר משרד הפנים היה צריך להגיע ראשון בחיפוש "שינוי כתובת". בכל מנוע חיפוש.
—————————–
ושוב אני לא מצטער שמספר הטלפון שלי מופיע בראש האתר. רק סיפורים טובים יוצאים מזה.
לפחות היית נותן את הקישור לדף של משרד הפנים.
ובכ"ז אתה כותב את הפוסט הזה עם הכותרת הזו כדי שגם כשיחפשו "משרד הפנים" ימצאו אותך לפניהם?
אני חושב שאתה בן אדם נדיר.אז קניתי פעם סווטשירט והצטערתי שלא הזמנתי סינר :) ולענייננו – מזמן אני מפנה עם הסברים מלומדים, קופי-פייסט ולינקים את כל קרובי או מודעי שמציפים אותי במכתבי שרשרת [בית שרטורס שולטתתתת עדיין!]. אבל גם אני תהיתי על מתן הנייד לכל העולם ואישתו. אותי זה מתיש בעיקר ברגעים הפרטיים ובחופשות.
ובפרפרזה על דברי המהרישי – אם 1% מתושבי מדינת ישראל היו חנן כהן [או מתנהגים כמוך] היה מגיע שלום למזרח התיכון.
יישר כח
עמי