מחשבות בעקבות פטירתה של אביגיל בכלר

לפני יומיים נפטרה אביגיל בכלר, שהיתה בין השאר גם בלוגרית שאהבתי לקרוא.

היא נפטרה מסרטן.

בתחילת חודש זה היא כתבה:

לקליניקת סט. גיאורג פה מגיעים חולים סופניים מרחבי כל העולם. יש פה צוות מיומן ומנוסה היטב של רופאים, שמנסים לרפא סרטן בשיטות קצת אחרות, אבל לא נורא אחרות. מה זה אומר? כלום. אני משערת שאחוזי ההצלחה שלהם פחות או יותר כמו של כל שאר השיטות והגישות והאידיאולוגיות. הצלחות מוגבלות וכמעט כל כובד המשקל מושם על יכולתם האישית של החולים להבריא את עצמם.

התודעתי לקליניקת סט. גיאורג בעקבות האתר "לא רלוונטי". פגשתי בלא מעט מקרים של חולים שבשבילם הטיפול בקלינקה שבגרמניה היה ההצלה האחרונה שלהם. אבל בניגוד לאביגיל, כנראה שלא היתה להם אפשרות לממן את הטיפול היקר בן עשרות אלפי היורו. ולכן הם שלחו מכתבים לכל קצוות האינטרנט כדי לגייס את הכסף.

וכאשר נשאלתי "האם לעביר?" לא ידעתי מה להשיב. אז אני כותב תשובה לא מחייבת.

וכותבת דר רותי לאופר בקהילת סרטן השד

שוב ושוב אני נשאלת על קליניקת סנט ג'ורג ועל הניסים ועל הנפלאות שהם מחוללים.. אני לא ראיתי נס אחד! ואף לא איש מחברי האונקולוגים. הטיפולים שלהם קשים באופן קיצוני והם אינם מאפשרים לכל גורם מיקצועי להיכנס לשם ולראות את הנעשה שם. האיגוד האונקולוגי הכלל אירופאי הביע הסתייגות ברורה וחריפה מהטיפולים שם. מה עוד צריך? בארץ יש אנשים שמפיצים את תורתם ומבטיחים הבטחות בשמם ויש אנשים, שבמר ייאושם, מתפתים להאמין בהם.. אילו, לפחות, הטיפול שלהם לא היה כרוך בכל כך הרבה סבל.. ובעלויות כמעט לא מוסריות.. נראה לי שאמרתי די. וזו גם היתה חוות הדעת שהיגשתי למנכ"ל משרד הבריאות, לבקשתו, לאחר שלמדתי את הנושא ככל הניתן..

והרי אביגיל החכמה כתב בעצמה:

הצלחות מוגבלות וכמעט כל כובד המשקל מושם על יכולתם האישית של החולים להבריא את עצמם.

ואנשים ממשיכים למכור נכסים מתוך תקווה ונוסעים לשם.

ואוספים בשבילם המון כסף בתקווה.

ואולי הם מבריאים ואולי הם מתים בתוך זמן. קצר או ארוך יותר.

ואולי זה היה שווה.

ואולי לא.

אני לא יכול לשפוט.

יהי זכרה של אביגיל צרור בבלוג שלה – הֲגִיגַיִּל