יתרון הספרים על האינטרנט

אמש היה איזה אירוע בין שכנים. משהו נשרף, מישהו אמר "אמרתי להם" ואז צעקות ומריבות. הוא טוען "הכל אמת" והיא מתחננת "יום כיפור, לא חבל?" כל המעורבים מכוסי ראש מטעמי דתיות.

כשחזרתי הביתה הקלדתי בגוגל "שמירת הלשון" והגעתי לאתר החפץ חיים | שמירת הלשון.

אחלה אתר. דוסים דוסים אבל הטקסט כל כך ברור ופשוט ונכון שממש נעים לקרוא:

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ו'

ודע עוד כלל פשוט בדיני לשון הרע, שתלוי על מי מספר את הלשון הרע. יש דברים שאם מספרים על אדם אחד שבח הוא, ועל אדם אחר גנאי הוא. כגון אם יאמר על אדם שאין לו דאגות פרנסה שלומד ג' או ד' שעות ביום, זה גנאי גדול ובכלל לשון הרע. אבל אם מספר על בעל בית שטרוד בפרנסתו שלומד ג' ד' שעות ביום, זה שבח גדול.

וגם בעניני צדקה כך הוא. שנתינה מכובדת לאדם פשוט, גנאי הוא לאדם עשיר. וגם בעניני בין אדם לחבירו, התנהגות שאדם רגיל מתנהג לעובדיו, שונה מאיך שאדם חשוב בישראל מתנהג עם פועליו ומשרתיו. הכלל הוא כדברי הרמב"ם: כל דברם שאם יתפרסם יוכל לגרום לחבירו נזק בגופו או בממונו, הרי זה לשון הרע.

ואל יטעה אותך יצר הרע לומר ש"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", והרי לי לא היה מפריע שיאמרו עלי שאני לומד ג' ד' שעות ביום? כיון שטעות הוא. כי הגמרא התכוונה אם היית במדרגתו, היה דבר זה שנוא עליך, לכן אל תעשה אותו לחברך.

וואלה נכון. נכון?

ומייד היד קופצת לעכבר לחפש איפה אפשר לקבל עדכונים וראה זה פלא, גם אימייל וגם RSS. דוסים יודעים מה זה RSS? בהחלט!

אבל אז עולה השאלה.

ואם אני אקבל את ההלכות האלה כל יום, האם אני אקרא אותן? ואם אקרא, האם אפנים? האם אשנה את ההתנהגות שלי? האם אני רוצה בכלל להיכנס לזה? איסור לשון הרע לא דבר פשוט הוא בכלל!

ואני מחליט שלא. שאני עדיין לא מוכן להתחיל בהתמודדות אמיתית ועמוקה עם שאלות של לשון הרע.

כמובן שה"חפץ חיים" התחיל כספר לפני יותר מ 130 שנה ואפשר לקנות אותו בכל חנות לספרי קודש. ואולי אפילו בחנות לספרי חול.

וזה הייתרון של הספרים על האינטרנט.

אפשר להניח אותם על המדף ולא לפתוח אותם אף פעם. או להעיף אליהם מבט ולהגיד "יום אחד אפתח".

אם לא רצית בפירוש לחזור לאתר אינטרנט הוא יישכח.

אם לא נותנים ספר, הוא יישאר על המדף, ואולי יום אחד ייפתח.