מאז הקמת אתר "הארץ", המו"ל של העיתון מזגזג ביחסו לאינטרנט.
פעם עולות החדשות.
אחר כך עולה כל המהדורה לאתר, אבל הקישורים חיים רק למשך שבועיים.
אחר כך כל הקישורים הופכים להיות חיים לעד.
(יכול להיות שלא דייקתי בעובדות או בסדר התרחשותן.)
הזיג (או הזג) הנוכחי הוא ביטול העלאת המהדורה המודפסת לאתר.
דבורית שרגל התלוננה על החידוש ומגיב על כך גדי להב – סמנכ"ל התוכן של קבוצת אתרי הארץ.
כל תכני המהדורה המודפסת עולים לרשת, רק לא מקוטלגים תחת המטריה "המהדורה המודפסת" אלא מחולקים למדורים השונים.
יש כל מיני סיבות למהלך, אבל יש אחת מרכזית: העובדה שדרך הניווט כמעט היחידה באתר היתה המהדורה המודפסת גרמה לאתר להיתפס כ"מהדורה דיגיטלית" של העיתון. יש לכך השלכות משמעותיות וקשות על האתר: הוא נתפס כלא מתעדכן, לא דינמי, ללא תכנים נוספים מעבר לעיתון, ויש גולשים שמשוכנעים שהוא בכלל בתשלום.
מתוך תגובתו של להב אני מניח שהם ביצעו סקרים שעל בסיסם החליטו על השינוי. אני מניח שמטרת ההשקעה בשינוי היא להגדיל את מספר הכניסות לאתר ומכאן, גם את הרווחים מהפעילות האינטרנטית של העיתון.
עד כאן, אין תלונות.
אבל… בתהליך הזה מו"ל "הארץ" שכח שאינטרנט זה לא רק בשביל לקרוא את הכותרות האחרונות.
אנשים גם משתמשים בתכנים שהם מוצאים באינטרנט לצרכים שונים. לדוגמה, אנשים שמנויים על גירסת הנייר של העיתון משתמשים בתכנים המופיעים באתר כדי להפיץ את מה שהם קראו בנייר.
אנשים שמחפשים חומרים מוסמכים על נושאים מסויימים, מצטטים את מה שהם מצאו. אפילו אם הם לא הופיעו אתמול.
ואם עיתון מחליט להסיר מהאינטרנט את התכנים המקבילים שלו מהאינטרנט, הוא פוגע בסמכותיות שלו עצמו.
כותב שגיא חמץ (כשמנכ"ל גוגל קורא לאינטנט בור ביוב)
למעשה מדובר בכוחו של השיתוף שהוא אולי האלמנט המניע החזק ביותר היום באינטרנט, שיתוף המידע והידע והוספת הידע שלך על בסיס הידע שכבר קיים ברשת (במקרה הזה שימוש בידע מקצועי לצורך המלצה על מאמר רלוונטי בתחום ) הוא זה שעושה את הבדל והוא זה שיוצר היום תנועה חזקה סביב אתרי תוכן מרכזיים.
אתר "הארץ" הולך נגד הכיוון האינטרנטי במהלך לא ברור אשר לי, מבחוץ, נראה תמוה ופוגע באינטרסים שלו עצמו.
ואפילו חשבתי לעשות עם זה משהו.
באחד משלבי הזיגזג של אתר הארץ, הקישורים הפכו להיות "חיים" ונכנסו למנועי החיפוש. אבל התכנים הישנים, לא. חצי מליון דפים לערך. חשבתי ליצור אתר ש"יזריק" לגוגל את כל התכנים של אתר "הארץ". זה לא קשה. הדפים ממוספרים בסדר רץ ואפשר בקלות ליצור תוכנה שתיצור דפים שמהם יהיה קישורים לתכנים באתר "הארץ". הנה דוגמה.
אבל אז חשבתי לעצמי – הארץ הוא אתר מסחרי. למה שאני אעשה בשבילם את העבודה? אם הם רוצים שחצי מליון דפים שלהם לא יופיעו בחיפושים בגוגל, בעיה שלהם.
אם "הארץ" רוצים ללכת בכיוון שבו הולך האינטרנט, ולא נגדו, אני בטוח שהם יכולים לעשות זאת בהשקעה נמוכה. אני חושב שהתמורה תהיה גדולה מההשקעה.
אני חושב שהמהלך של הארץ נכון בבסיסו אבל צריך לתת לו זמן להתארגן ע"ס הביקורת.
יש יתרון גדול מאוד בכך שהחומרים מקוטלגים נושאית בצורה נוחה יותר למגוון קטגוריות נושאיות. עם זאת הרגשתי שאני לא מוצא באתר דברים שקודם ידעתי איפה למצוא אותם.
באתר ע"ש התכנסנו על מצב בו כל פוסט מקוטלג לקטגוריה נושאית (חינוך, זכויות עובדים, פוליטי וכו') וקטגוריית סוג תוכן (מכתב, מאמר, מידע על פעילות וכו'). דבר דומה ניתן לעשות גם באתר הארץ, אם למשל כתבה על חינוך במוסף תקוטלג גם כמוסף וגם כחינוך.
ממה שראיתי אני בכלל לא בטוח שהדיבורים היפים על כך שכל התוכן שהיה קודם נמצא עדיין באתר נכונים. לי מרגיש כמו התחכמות שמטרתה להעלות את האטרקטיביות של העיתון המודפס. במדור סוף השבוע, לדוגמא, יש מספר כתבות מועט יותר מזה שהיה במוסף בגיליון "השבוע".
גם הניווט הפך הרבה פחות נוח.
כקורא חינמי אין לי זכות להתלונן וזכותו של שוקן לשקול שיקולים עסקיים, אבל האתר, שגם כך לא היה מאוד מסביר פנים (דווקא הגרסה המודפסת היתה נקיה ונוחה הרבה יותר מהעדכונים השוטפים), הפך כמעט בלתי נסבל. אני מתקשה להבין איך בהארץ הולכים פעם אחר פעם על עיצובים נוראיים ומקושקשים כל כך.
אני לא בטוח שלתת לזמן לחלוף ולצפות לכך שהקוראים יתרגלו זה פתרון קסם. אני אמנם לא גולש הרבה בוואינט, אבל העיצוב המחודש שם נראה לי גם בחלוף כמה חודשים עמוס מדי והרבה פחות טוב מהגרסה הקודמת, הנקיה.
אני מניח ששם עשו שינוי בגלל שלתחתית העמוד לא מגיעים גולשים רבים (הפערים *מאוד* משמעותיים בין חשיפת תכנים שבראש העמוד לתחתיתו), אבל הפתרון שנמצא רחוק מלהיות מספק. לטעמי – ואולי אני טועה, קטונתי מול המומחים שוודאי מעורבים בעניינים – הפתרון צריך להיות בהפחתת כמות התוכן בעמוד הראשי ובמתן אפשרויות ניווט טובות יותר מראשו.