ביום יומיים האחרונים אני חושב על אובאמה.
על פי הסקרים, הוא ינצח.
עכשיו השאלה היא: איך אפשר להשתמש בהצלחה שלו?
לדוגמה: הבחירות בארה"ב הן ב 4 בנובמבר. הבחירות המוניציפאליות הן ב 11 בנובמבר. שבוע אחרי.
אין שום סיבה שתומכי חנין בתל אביב לא יתחילו כבר עכשיו להכין פוסטרים של חנין שדומים לפוסטרים של אובאמה. הרי מה שהם רוצים זה CHANGE.
הוראות: איך להפוך תמונה לפוסטר כמו של אובאמה.
אם בתוך שבוע הם יצליחו לגרום לאנשים לחשוב "חנין מזכיר לי את אובאמה" יהיה לחנין סיכוי לקבל יותר קולות. ואולי גם קולות של כאלה שחשבו לבחור חולדאי ועכשיו רוצים למתג את עצמם כקשורים לשינוי.
לקריאה: What does this remind you of
עוד דוגמה: גיוס וארגון מתנדבים.
אתמול קראתי מאמר מופלא על שיטת ארגון וגיוס המתנדבים של מטה אובאמה.
The New Organizers, Part 1: What's really behind Obama's ground game
ארוך אבל מעניין נורא.
איפה שהוא בתוך המאמר מצאתי את המשפט הבא:
Marashal Ganz, who is an advisor to the national field campaign, and one of the main architects of the team model, said he's been waiting 40 years for it
חפשו את מרשל גנץ.
תמצאו דברים שהוא כתב באתר שתיל. והוא גם מופיע כאן מדי פעם, יועץ לארגונים ונותן הרצאות וסדנאות. אני חושב שבהתנדבות.
אחרי הבחירות, כששתיל יפרסמו סדנה שלו ויכתבו "מרשל גנץ, אחד הארכיטקטים של הצלחת אובאמה" לא יהיה ארגון שלא ישאל "איפה משלמים?"
ואני בטוח שעוד נדבר על אסטרטגיית האינטרנט של אובאמה וכולם יעשו "כמו אובאמה".
מה רע?
"אם בתוך שבוע הם יצליחו לגרום לאנשים לחשוב ”חנין מזכיר לי את אובאמה“ יהיה לחנין סיכוי לקבל יותר קולות."
הו לא. עכשיו צריך לפנות לדמיון ויזואלי במקום לעסוק בתוכן, עמדות, מצע, ניסיון, היסטוריה וכו'? האם אין גבול לתהומות אליהן יש להיגרר מטה (כן, אחרי ריפרש, הם הרבה יותר רעים) במסע הבחירות הזה? האם אין גבול לעיסוק בצורה במקום בתוכן?
כל הרשומה שלך עצובה בעיני. נראה לי שבבסיסה טמונה ההנחה שאנשים הם שיות תמימות וטפשות שאפשר למשוך באף, וזה מצער אותי.
לי יש בעיה אחרת עם הרעיון הזה – בישראל אנשים לא אוהבים את אובאמה בכלל. רוב מוחץ כאן מאמין לתעמולה הרפובליקנית, שהוא מוסלמי וטרוריסט ובכלל הוא שחור, מה פתאום לתמוך בו?
יש לי חבר שאומר שדב חנין הוא המתנה הכי גדולה שחולדאי היה יכול לקבל. אני מקווה שהוא טועה.
ערןב – כן. קהל המצביעים, כקהל ולא כפרטים, הוא בעדר פרות אותן ניתן להוביל כראות עיניו של פוליטיקאי מוכשר זה או אחר(או יועץ התקשורת שלו). ההסטוריה מלאה הוכחות לכך.