כולם דואגים לילדים באינטרנט.
תגובה מאת יצחק יצחקי בקבוצת הדיון של לא רלוונטי הזכירה לי לכתוב את הפוסט הזה
ישנם הרבה אנשים מבוגרים שנכנסו פתאום לפלאי האינטרנט בעיקר
ואין להם מספיק ידע בהתנהלות האינטרנט
כמו כן אין להם יכולת חשיבה וניתוח מידע כפי שיש לאנשים בקבוצה זאת
אנשים מבוגרים מפחדים מהמחשב ואינם לומדים מה לעשות איך לעשות ומתי לעשות
הפעולה הקלה שבהם הם משתמשים הרבה פעמים לקרוא את מה שהם מקבלים
ולשלוח לכל תפוצתם כדי שיראו כשותפים למשחק
זקנים חיים בתחושה שמה שכתוב זה אמת. ככה הם רגילים מפעם.
הם יאמינו למייל בנוגע לנשק שנמצא בבית של ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש, הרופא דובר העברית מג'באליה שבנותיו נהרגו מפגז צה"לי.
זקנים נבהלים יותר בקלות מאיומים שהם לא מכירים. הם יאמינו למי שמבקש מהם למסור שם משתמש וסיסמה.
לזקנים יש כסף. הם חשופים יותר לרמאויות כספיות כמו העוקץ הניגרי.
אפשר ללמד זקנים להשתמש בכלים חדשים, אבל ממש קשה ללמד אותם גישות חדשות לחיים. גישות חדשות שנדרשות בעולם חדש.
מי ידאג להם?
אני מבין את החשש שאתה מעלה. אבל, אני כבר למדתי שמה שזקנים שכחו מזמן, צעירים עוד לא ילמדו במשך שנים…וגם למדתי שהפער הדיגיטאלי האמיתי הוא בין הורים לילדיהם ובים מורים לתלמידיהם.
במובן הזה, אני מלמד מבוגרים רבים (חלקם מבוגרים מאוד, יחסית. אני לא בדיוק יודע למה אתה מתכוון ב 'זקנים') ואני תמיד מופתע מחדש לראות איך הם יודעים ללמוד הרבה יותר אפקטיבי מצעירים.
אני בטוח שקראת את הפוסט שלי, כאן: http://www.notes.co.il/yigal/52319.asp.
נקודת המוצא במקרים רבים שהזדמנויות הלמידה האלה היתה של פוביה דמונית מהטכנולוגיה, אשר גרמה לכך שהניסיון, העומק האינטלקטואלי, הזיק המחשבתי – נבלעו בתהומות, אל מול ה 'טכנולוגיה', ולשמחתי – הם הצליחו להתמקד בעיקר: במה שהם יודעים.
מה הטענה? שזקנים לא יכולים לגלוש? לא יודעים לגלוש? האם זו לא הכללה גסה מידי?
חנן, מה שכתבת על 'זקנים' נכון לכל גיל באוכלוסיות שרק לאחרונה החלו לגלות את העולם הוירטואלי. ובדיוק בגלל הבעיות שאתה מציין צריך לצמצם את הפערים הדיגיטאלים בהקדם, ולהשקיע בכל שכבות הגיל.
לדעתי אפשר לייחס את מה שכתבת על זקנים גם לקבוצות אחרות באוכלוסיה שחוששות לומר שהן לא יודעות. הנכונות ללמוד ולהשתפר אינה תלויית גיל. מה שמצר את צעדי הגולשים החדשים והבלתי מנוסים ברשת זה לא חוסר הניסיון אלא הפחד מלמידה.
כפי שספריות ציבוריות נותנות מענה לילדים ולבני נוער בעזרת הדרכות בספרייה – לאוריינות מידע.
עליהן לדתפקידן לתת מענה לאוכלוסיה המבוגרת שלהם פער דיגטאלי על כל רבדיו.
יש מקום להדריך וללמד הערכה ובקרה של מקורות מידע , זהירות ברשת , ישמוי ווב2 רלוונטים היכולים לתמוך לעודד וללמד.הכרת מקומות מידע ממשלתיים וארגונים שונים.
פרוייקט להבה אינו עונה על צורך זה – מעט מידי ולא תמיד מותאם ליכולות של המבוגרים וגם המדריכים לא מי יודע מה.
צריך להרים את הכפפה.
וכספרנית אני יכולה לספר שהרעיון הוצג בפניי מנהלנו הבכירים.
מה יתפתח ימים יגידו.
נקודה מעניינת שלא הקדשתי לה עד היום מספיק מחשבה
(למרות שחשבתי עליה לפני כשנה, עם פרסום מקרה של משתמשת מבוגרת שאשכרה האמינה לעוקץ הניגרי)
מסכימה עם יובל, שהדבר נכון לכל מיש מתחיל את צעדיו בעולם הוירטואלי והראיה היא, שמדי כמה ימים אני מקבלת הודעות מייל על וירוסים ושאר אטרקציות שאצלך באתר הלא רלוונטי כבר סוקרו לפני שנים.
והשולחים לאו דוקא נמנים על קהילת הקשישים, סתם נאיבים.
הבעיה העיקרית היא, שאנחנו "לא קוראים הוראות הפעלה"
לא בפורומים, לא בקהילות ובטח שלא ברשת.
חבל.
ואולי כדאי שכל שרת דואר יספק אזהרות מובנות בנוסח
"לעולם אל תאמין להודעות בנוסח…."