פוסט אורח מאת רימון לוי – כמה הרהורים לגבי תפקיד איגוד האינטרנט

איך שאני רואה את זה, איגוד האינטרנט צריך לעסוק בתשתיות, בדאגה לשמירה על האינטרנט כנכס של הציבור. עם בחירתי כנשיא לפני 3 שנים, היה מישהו שכתב שאיגוד האינטרנט הוא הקק"ל של המרחב הוירטואלי. הוא התכוון שזהו מוסד מיושן, אני קיבלתי זאת כמחמאה – כן, תפקידנו לדאוג שהמרחב הוירטואלי יישמר כנכס ציבורי, שלא יהיה גורם יחיד כלשהו שיישב על הברז ויחליט מה טוב לאחרים.

זה אומר איתור חסמי גישה, מכל סוג – טכנולוגיים, כלכליים, רגולטוריים, תרבותיים, ופעילות להסרתם או הנמכתם. כך אנו פועלים להנגשת אתרים לבעלי מוגבלויות, הגדלת זמינות תכנים בצורה דיגיטלית לכל, שמירה על תשתיות ישראליות כמו שמות מתחם תחת il כנכס ציבורי שאין בו אינטרסים של הון או שלטון, שימוש בסטנדרטים פתוחים, ועוד.

הפעילות של ההנהלה כמתנדבים לא מאפשרת יותר מדי זמן פנוי, ואין בינינו בעלי כשרון כתיבה, בטח לא הפקת משפטים מחץ קצרים לטוויטר המדהימים את כולם – אם היה למי מאיתנו כשרון כזה, בטח היינו בלוגרים ולא היינו מתעסקים בעניינים משמימים כמו תחזוקת שרת DNS  ישראלי, הכנת תקנונים ושיפוט הצעות פרויקטים בקוד פתוח .

אז תפסו אותנו עם סיפור הפקס – באמת פדיחה שהמשפט נשאר כל השנים ואף אחד לא שם לב לאנאכרוניזם. טוב, לפחות התעופפו במרחב הקיברנטי כמה בדיחות על חשבוננו. כן, איגוד האינטרנט הוא ארגון שמרני, זז לאט, ולא ממש משתמש בחידושי web 2.0 ובמדיה חברתית.

יוצא מצחיק בכותרת ש "איגוד האינטרנט לא ממש מנצל את מרחב האפשרויות באינטרנט" אבל השאלה היא האם אנו צריכים באמת לעסוק בזה? נכון, קיימנו לא מעט מפגשי חברים להעשרת הידע בנושאים של מדיה חברתית, שיווק באינטרנט, SEO ועוד דברים שחשוב שציבור המשתמשים באינטרנט יידע וינצל: תפקיד האיגוד לעודד את השימוש באינטרנט לכל אחד, על פי צרכיו ועל פי השקפתו – הסיסמא שלנו היא The Internet is for everyone. אבל האם איגוד האינטרנט חייב להשתמש בעצמו בכל החידושים? התשובה שלי היא לא, לא חייבים. רק מה שמתאים לקידום מטרות האיגוד – בהתאם למגבלות חבריו.

טוב, אז זה בא על חשבון יחסי ציבור, על זה שצוחקים עלינו שלא יורים בכל הכלים המופיעים חדשות לבקרים (פרומו- ראו הבאזז החדש בדרך: Google Wave). לא, אנו לא חייבים. אנו גם לא חייבים להגיב לכל מה שנכתב ברשת על האיגוד.

חלק מהדברים הן דעות לגיטימיות – אני לא תמיד מסכים, אבל לא חייב להביע אי הסכמתי כל פעם שזה נכתב. אני גם לא תמיד קורא – אני גם צריך לעבוד לפרנסה, גם יש לי משפחה, ובנוסף עוסק בפעילות באיגוד האינטרנט שאני מייחס לה חשיבות. אז אני לא יכול לקרוא את כל הבלוגים. כך גם שותפיי בהנהלה, וגם עובדי האיגוד העוסקים במלאכה חשובה היוצרת את התנאי לכל בלוגר לכתוב את כל העולה על רוחו (גם דעות, גם מידע חשוב – וכן, גם השמצות וסילוף עובדות). זהו האינטרנט, בו יש הרבה זבל, אבל גם הרבה דברים חשובים. אם יש לנו תפקיד באיגוד, הוא לא לייצר תכנים, אלא לאפשר לכל אחד גישה לתכנים, לאפשר את החופש של כל אחד ואחת לכתוב את העולה על רוחם – לא לכתוב בעצמנו.

לפני שנים רבות, הייתי מורה לפיזיקה וכימיה. אני עד היום חלש בחשבון, ולא ממש יודע את לוח הכפל – ותמיד השתמשתי במחשבון. אפילו היה לי שעון יד עם מחשבון (זוכרים את הדגם? Casio). תלמידים היו שואלים "איך זה אתה מלמד מדעים כמותיים ולא יודע את לוח הכפל ?" התשובה שלי הייתה: "אתם יודעים כמה זה 2+2 ? טוב, אני יודע למה).

רימון לוי

גילויים נאותים מאת חנן כהן: אני חבר של איגוד האינטרנט אבל לא חבר בו. אף פעם לא מצאתי סיבה טובה לכך. לעומת זאת, אני רוכש את הדומיינים שלי ישירות באיגוד כי אני מעדיף לשלם יותר כסף בשביל פחות הפרטה. אני גם לא מגיע לכינוסים של האיגוד כי הם לא ממש מעניינים אותי. בקשר לרימון לוי עצמו. רימון הוא המנמ"ר של מכללת ספיר. בקיץ שעבר, כאשר פוטרתי מעבודתי, הוא הזמין אותי לנהל את הקמת אתר התמיכה של מערכות המיחשוב של המכללה – מק"ש ואני מודה לו על כך. (אני גם חושב שיצא לא רע). חוצמזה אני חייב לרימון חולצה של "לא רלוונטי" אבל אני לא בטוח אם הוא לובש XXXL או XXXXL.