בשנת 2010 אני מציין 25 שנים של עבודה מקצועית עם אנשים ומחשבים. התחלתי את הקריירה שלי כמתכנת Basic Plus 2 ותומך משתמשים ביחידת המחשבים של הערבה הדרומית. המחשבים ביחידה היו מחשבי מיני PDP-11 של חברת Digital. מערכת ההפעלה היתה RSTS/E.
הלקוחות של המרכז היו פרושים מקיבוץ אילות שבדרום ועד לקיבוץ יהל שבצפון. התקשורת בין המחשבים במרכז והקיבוצים הייתה באמצעות קווי נל"ן (נקודה לנקודה) שכורים מבזק.
בכל קיבוץ היו כמה מסופים, בהנה"ח, במשרדי הקיבוץ ובמפעלים, שהפעילו תוכנות הנהלת חשבונות, תמחיר, ניהול כספים, עיבוד תמלילים ועוד.
על המחשבים המרכזיים רצו תוכנות ובהם אוכסן כל המידע. המסופים היו טפשים.
אנחנו פיתחנו את התוכנה שרצה במקום אחד וטיפלנו בתוכנות הקנויות, גיבינו את המידע עבור המשתמשים ותמכנו במשתמשים שהכירו תוכנה אחת בגירסה אחת. קיבלנו את הקוד של כל התוכנות שרכשנו כך שיכולנו לשנות אותן ולהוסיף עליהן על פי צרכי המשתמשים.
ואז נכנסו המחשבים האישיים, מה שכמובן עורר התנגדות. הבנו את הייתרונות של מחשבים עצמאיים זולים שלא תלויים בתקשורת למרכז אבל גם הבנו את החסרונות של מודל כזה של שימוש. כל אחד יכול להתקין מה שהוא רוצה ואנחנו לא נוכל לתמוך בכולם. אין אמינות ואין גיבוי.
והעולם צעד קדימה.
בינתיים עזבתי את יחידת המחשב ויצאתי ללמוד צילום. בקאמרה אובסקורה הייתי במחזור הראשון שהשתמש בסורקים ובמחשבי Macintosh. התחלנו לחשוב מה יקרה לצילום עם כניסת עיבוד התמונה הממוחשב. בחברת פרסום ראינו את המצלמות הדיגיטאליות הראשונות אבל לא ממש הבנו מה צפוי בעתיד. אני גם הייתי הראשון בקמרה שהציג עבודה המוצגת ממחשב כעבודת סוף שנה. אבל זו סטייה מהסיפור.
אחר כך עזבנו קיבוץ אחד בערבה ועברנו לקיבוץ אחר בבית שמש וחזרתי לעבוד בירושלים עם אנשים ומחשבים. התחלתי בתמיכת משתמשים בתוכנות מנהליות שנכתבו ב Magic ורצו על PC. היינו צריכים לנסוע ללקוחות עם דיסקטים כדי לעדכן את התוכנות.
ואז התחלתי ללמוד אינטרנט ולעשות אינטרנט.
ומה זה בעצם אינטרנט? מחשבים שנמצאים רחוק, מחוברים דרך תקשורת, שמשתמשים בהם באמצעות מסופים טפשים.
ועכשיו יש עוד התקדמות. תוכנות ומידע קריטיים נמצאים במחשבים מרוחקים, שמשתמשים בהם בעזרת מסופים טפשים. מחשוב ענן קוראים לזה היום.
לא צריך להתקין תוכנה כי היא נמצאת במקום מרכזי. לא צריך לגבות את הנתונים כי מישהו עושה את זה בשבילך.
הלהיט זה מחשבים זולים, קטנים וטפשים שכל מה שמצפים מהם לעשות זה להתחבר לשרתים מרוחקים באמצעות תקשורת.
כאילו שום דבר לא השתנה ב 25 שנה האחרונות.
הסיפור לא נגמר כאן. בזמן שהמטוטלת הטכנולוגית נעה מצד לצד, אנשים לא משתנים כל כך מהר. ועל כך, בפוסט אחר.
אפשר לראות זאת גם כך: ההתחלה היתה ריכוזית, בגלל אילוצים טכנולוגיים. בהמשך התאפשרה ביזוריות. מה שיש היום זה שילוב של השניים: השימוש במחשב חלש כדי להתחבר לשרתים חזקים לא אומר שאפשרויות העבודה שלי מוגבלות כפי שהיו בעידן הריכוזי, להיפך. הסיבה שאנו משתמשים באינטרנט כ״כ הרבה לא משום שאין לנו כח לגבות לבד, אלא בגלל חופש הבחירה, שהוא גדול יותר מזה של מחשב אישי נטול רשת – וגדול הרבה יותר מזה של מסוף טיפש שמחובר למחשב מרכזי שבו אנשים אחרים מחליטים עבורך איך תעבוד ועם מה.
ואם כך, אז אולי לא רק מטוטלת כי אם תנועה דיאלקטית קדימה…
אני זוכר את הפי די פי 11. היה לא דיסקט בקוטר של חצי מטר בערך. ואיזה רצף מספרים היה צריך להקיש כדי לאתחל אותו? מחשב בגודל של ארון.