אתמול פרסמה מיטל שרון פוסט משובח על פמיניזם. לכו לקרוא ולראות ולשמוע.
באמצע הפוסט היא התייחסה לפוסט של איתמר שאלתיאל באתר "מגזין אחר".
אם תלחצו על הקישור ואתם לא מנויים משלמים של מגזין אחר, תקבלו הודעה באדום "כדי לקרוא את הכתבה המלאה, עליך להיות מנוי לאתר "אחר" עם תמונת מטבע שקל. ומתחתיו כתוב "החל משקל ליום תוכלו ליהנות ממגוון כתבות…"
אבל כמובן שהתמונה לא נכונה/שיווקית/שקרית כי הסכום המינימאלי שאפשר לשלם הוא 40 שקלים למנוי לחודש.
באתר "אחר" אי אפשר לשלם שקל כדי לקרוא כתבה.
אני לא מבין למה.
היכולת לתת שקל כדי לקבל תכנים מאתר אינטרנט כבר נפתרה מזמן. חברות הסלולר והתוכן הסלולארי מרוויחות מזה מיליארדים.
אז למה אפשר לאפשר קניה אימפולסיבית של זבל סלולארי ואי אפשר לאפשר קניה אימפולסיבית של תוכן איכותי?
אולי בגלל שחושבים שאנשים שצורכים תוכן איכותי לא מבצעים קניות אימפולסיביות?
או שלא ראוי לבצע קניה אימפולסיבית של תוכן איכותי?
אני חושב שצריך לבדוק את זה ברצינות לפני ששוללים.
וגם צריך להעיז ואולי אפילו להרוויח.
– – –
כשאיתמר שאלתיאל שלח לי במייל את המאמר שלא הצלחתי לקרוא, הבנתי שהוא שייך בדיוק לפוסט הזה. בסופו הוא כותב (זהירות – ספוילר!)
אף אחד לא סיפר לנו בגיל 16, כשקראנו סלינג'ר, כמה זה יהיה מתסכל. אף אחד לא אמר שבראיה כלכלית, הפונקציה היחידה של ספרות היא ליצור כותבי תוכן שיווקי חדשים. ואם היו אומרים, לא היינו מאמינים להם.
סיבה עוד יותר טובה לחפש דרכים חדשות לשלם להם
תודה :)
אני חושב שתוכן איכותי עולה יותר. כשמפעילה סלולרית קונה בוכטה של משחקים סלולריים מאיזה אגרגטור רוסי בחצי שקל ומוכרת אותם בחמישה שקלים, היא יכולה לעשות מזה רווח נאה. אבל על תוכן איכותי הצד המפעיל צריך לשלם יותר מחצי שקל, והקהילה שצורכת אותו קטנה בהרבה.
הסיבה הפשוטה יותר היא התקורה הקבועה לכל תשלום. אם לכל תשלום המפעיל צריך לשלם חצי שקל לגובה, תשלום של שקל בודד בדרך זו לא משתלם.
לדעתי לא צריך להפנות למאמרים כאלה.