לזכרו של בני טיש

חזרתי עכשיו מהופעה מופלאה של הפסנתרן צ'יק קוריאה, המתופף (בן ה 85 !)  רוי היינס והבסיסט מירוסלב ויטוס.

ההופעה החזירה אותי להופעה הראשונה של צ'יק קוריאה שאותה ראיתי.

הייתי בן 16. ההופעה היתה בבנייני האומה בירושלים.

צ'יק ניגן סולו בפסנתר.

היה מופלא ומפעים ומעורר השראה.

באחד הקטעים, הוא הזמין מישהו מהקהל לשבת מול הפסנתר והוא ניגן את הפורטרט שלו.

אחר כך הוא שאל אם יש מישהו בקהל שרוצה לנגן את הפורטרט שלו.

היה רגע של מבוכה וחשש. מה אם איזה אידיוט יעלה לבמה ויעשה שטויות?

עלה בחור צעיר וניגן נפלא.

כולנו מחאנו כפיים בהתלהבות, גם בגלל הנגינה היפה וגם בגלל תחושת הרווחה ש"הישראלי לא בייש אותנו".

לאחר שבוע, כשהגעתי לשיעור הפסנתר אצל המורה שלי בני טיש, סיפרתי לו בהתלהבות על ההופעה.

הוא אמר לי שגם הוא היה בהופעה הזאת והבחור שניגן הוא התלמיד שלו, שישב בחדר כי השיעור שלו היה לפני.

בני סיפר לי שלאחר ההופעה צ'יק קוריאה הזמין אותם לחדר שלו במלון ונתן לבחור (שאינני זוכר את שמו) המלצה לג'וליארד.

מאד התרשמתי מהעובדה שהמורה שלי גידל תלמיד כל כך מוכשר.

אני בכלל לא הייתי מוכשר. אחרי י"ב הפסקתי ללמוד אצל בני והקשר בינינו נותק.

יום אחד נזכרתי בו וחיפשתי אודותיו באינטרנט והתברר לי שהוא נפטר בשנת 2003.

מה שנכתב הזכיר לי את האדם המוזיקאלי, הטוב והצנוע שהוא היה.

יהי זכרו ברוך.

עדכון – בעקבות הפוסט קיבלתי את האימייל הבא:

לגמרי במקרה הגעתי לדף הזה… כמובן יהיו מי שיאמרו שזה לא במקרה.

ובמקרה, או שלא במקרה, עברתי בשבוע שעבר ברחוב אסף שמחוני בבאר שבע, ליד המבנה המט-לנפול של מה שהיה פעם קונסרבטוריון אנזאגי. שם, בחדר קטן, למדתי אצל בני טיש את יסודות הג'אז.

בגיל 17 נסעתי לארצות הברית והמשכתי ללמוד שם מוזיקה. רגע של חסד היה לי כאשר בקונצרט של צ'יק קוריאה שהיה למעשה במסגרת של כיתת אמן, ניצבו שני פסנתרים על הבמה, הגעתי מעט מוקדם לאולם, והאמן הענק הזה עלה לבמה להתחמם קצת, וניגן את SPAIN (נדמה לי), ואני העזתי לשאול אם אפשר להצטרף על הפסנתר השני… וכך יצא לי לנגן אתו 5 דקות… ובלי בני טיש זה לא היה מתרחש, כמובן.

לא היה לי מושג שבני נפטר לפני 8 שנים, ומן הסתם אינני יודע את הנסיבות. יהיה זכרו ברוך.

אבישי