פורסם לראשונה ב 4 בנובמבר 2010 בבלוג "הסיפור האמיתי והמזעזע של" במסגרת הפרויקט "כך הרסה הספרות את חיי"
אנחנו אוהבים את הספרים שלנו.
אנחנו אוהבים את הרעיונות שבספרים שלנו.
אנחנו אוהבים את הרגשות שהספרים שלנו מעוררים בנו.
אנחנו אוהבים את הנחמה שבקריאה חוזרת בספרים אהובים.
התבוננות בספרים שעל המדפים בבית שלנו, ליד המיטה, בסלון, בשירותים ובמטבח מזכירים לנו מי אנחנו.
אנחנו כל כך אוהבים את הרעיונות והרגשות והנחמה שבספרים שלנו שאנחנו רוצים שגם אחרים יאהבו אותם.
אנחנו לא משאילים ספר.
אנחנו משחררים אותו.
כשאנחנו משחררים ספר אנחנו עושים זאת בלב שלם.
כשאנחנו משחררים ספר אנחנו לא מצפים לראות אותו בחזרה.
כשאנחנו משחררים ספר אנחנו לא רושמים בו את שמנו – כדי שהמקבלים יחושו נוח להחזיק בו או לשחרר אותו הלאה.
כשאנחנו קונים ספר אנחנו לא רושמים בו הקדשה – כדי שהמקבלים יחושו נוח להחזיק בו או לשחרר אותו הלאה.
כשאנחנו קונים ספר במתנה, אנחנו קונים רק ספר שאנחנו אוהבים, ומסירים ממנו את פתק ההחלפה. אם למקבלים כבר יש את הספר, סימן שהם אוהבים אותו וישמחו לשחרר אותו הלאה.
שחררו גם אתם ספר והצטרפו לתנועה שלנו!