תזכורת: מצטטים לכם

(בפוסט הזה אני אשתדל לא לכלול שמות אם הם לא חיוניים. מי שמכיר, טוב. מי שלא, לא עקרוני.)

לפני שבע שנים (!) פרסם כתב בערוץ מחשבים של אתר Ynet סדרה של כתבות שבהן הוא כתב על בלוגים ישראליים. המוטיבציה שלו היתה טובה – לחשוף את קוראי האתר לז'אנר החדש (בישראל). הוא לא ביקש את רשות כותבי הבלוגים לחשוף את הבלוגים שלהם והתוצאה לא תמיד היתה נעימה.

אחת מכותבות הבלוגים נפגעה מהחשיפה ללא רשות וזה היה אירוע מכונן בתולדות הבלוגוספירה הישראלית.

התגבשה ההבנה שמצד אחד, מי שכותבים אתר שחשוף לעיני כל, אל ייתפלא אם מקשרים אליו ומתייחסים אליו. ומצד שני, בלוג הוא מקום פרטי והפנייה אליו מאתר חדשות גדול ללא רשות הכותב היא מעשה שעלול לפגוע.

ואז הגיע הפייסבוק.

פייסבוק הוא מקום פרטי, אבל הגדרות ה(אי)-פרטיות שבו מאפשרות חשיפת מידע אישי שהכותבים לא תמיד היו שמחים שהוא ייחשף.

פייסבוק הוא מקום אישי בהגדרה, ופרסום של מידע מהדף האישי ללא אישור הכותבים נעשית לרוב כאשר רוצים לחשוף ולגנות תופעות בחברה, כגון הצטלמות ליד פלסטינים כפותים ומכוסי עיניים או פניות מיניות מטרידות.

ואז הגיע הטוויטר.

טוויטר הוא ערוץ פרסום וגם ערוץ שיחה בין חברים. יש בו רק הגדרת פרטיות אחת – חשבון סגור שצריך לבקש רשות מהכותב להתחבר אליו.

לפני כמה ימים פורסמה בערוץ המחשבים של אתר חדשות גדול כתבה ובה מרואיינת מתייחסת לציוץ שכתב מישהו לפני יותר משנה. הציטוט לא היה מדוייק והמצוטט לא אהב שמצטטים אותו בלי שהכותב יבדוק איתו. השיחה בין עורך הערוץ והמצוטט הלא מרוצה התקיימה לעיני כל בטוויטר.

בזמן האחרון מפרסם עידו קינן ב Ynet טור בשם "מהנעשה במולטיספרה" ובו הוא מדווח על התרחשויות בבלוגים, פייסבוק וטוויטר. נראה לי שמטרת הטור היא יותר "דיווח מהשטח של האינטרנט" מאשר חשיפת ידיעות סנסציוניות.

מסריקה שטחית, לא נראה לי שהציטוטים בטור עשויים להרגיז את המצוטטים. לשאלתי, כתב לי קינן:

בדרך כלל אני לא מודיע מראש למצוטטים, כי זה לא מעשי. אני משתדל לצטט רק סטטוסים וציוצים שחשופים לכל, כלומר לא חשבונות טוויטר סגורים ולא חשבונות פייסבוק שמוגבלים רק לחברים.

אז איפה אנחנו עכשיו?

עברו שבע שנים (!) מהאירוע ההוא, למדנו מה זה בלוגים, פייסבוק וטוויטר.

למדנו שהכל חשוף אלא אם כן יודעים איך לא לחשוף.

התבססו יחסי תועלת הדדית בין ערוצי הפרסום האישיים ובין התקשורת הממוסדת.

וברגעים אלה מתקיים בפיד שלי בטוויטר ויכוח האם חשיפה של מסרים פרטיים שנכתבו בפייסבוק הוא דבר ראוי.

ולסיום, אנקדוטה. לאחר שפרסמתי כאן בבלוג לפני כמה ימים את התרגום לפוסט של  Seth Godin, שלחתי לו אימייל שבו הודעתי לו על כך. בתשובה הוא החזיר לי אימייל של "אין בעיה". בחתימה הקבועה של האימייל שלו הוא כותב:

This note is off the record (blogs and tweets, too) unless we agree otherwise.

הוא יודע על מה הוא מדבר.

לקריאה נוספת: למה אנשים מתנהגים אחרת ברשת? מאת ירדן לוינסקי