השאלה שאמורה להיות בראש הפוסט היתה "מה הם חומרים מעכבי בעירה" אבל אני חושב שעדיין אין לי את התשובה המלאה על כך. קראתי הרבה 'בערך' אבל שום תשובה עדיין לא מספקת אותי כדי לכתוב פוסט.
בדרך לקבלת התשובה, ניגשתי למקום הכי מוסמך שאני מכיר בנושא – מכבי האש.
אני גר מאה מטרים מתחנת מכבי האש של בית שמש. שמתי פעמי לשם, פגשתי את הקצין אבי בן-זקן ושאלתי אותו. הוא נתן לי הסבר כללי מאד אבל בדרך למדתי משהו מעניין שלא ציפיתי לו.
המחשבה המקובלת היא שמשתמשים במים כדי לחנוק אש. שמטרת המים היא להרחיק את החמצן מהעץ ועל ידי כך להפסיק את הבעירה. כך הדבר הוא כשאנחנו טובלים גפרור במים, אבל לא כאשר אנחנו שופכים מים על מדורה.
למעשה, בתהליך בעירה, לא העץ הוא שבוער.
כאשר עץ נחשף לטמפרטורה שהיא נקודת הבעירה שלו, הוא מתחיל לפלוט גזים. הגזים הם אלה שבוערים. נקודת הבעירה של עץ היא בערך 250 מעלות צלזיוס.
כאשר מתיזים מים על שרפה, המים מורידים את הטמפרטורה של החומר הבוער ובעקבות כך הוא מפסיק לפלוט את הגזים הדליקים. כדי שהעץ ששפכו עליו מים יחזור לפלוט גזים דליקים, האש שבסביבתו צריכה לחזור ולהביא אותו לנקודת הבעירה שלו. אם אין מספיק אש בסביבה, ייפסק תהליך הבעירה.
עדכון: לצפיה במצגת שהכנתי במסגרת עבודתי במוזיאון המדע – איך מכבים אש ומה הם חומרים מעכבי בעירה
פה זה מפורט יפה
http://www.iba.org.il/bet/?entity=694579&type=286
מימי כמתנדב במכבי אש (לפני כ-25 שנים) זכור לי כי המכליות הכילו חומר דמוי סבון. המכלית הייתה מחוברת לברז כיבוי והערבוב והלחץ היה יוצר קצף, שהוא זה שהיה חונק את האש.
במקרה של שרפות יער, פתרון זה לא היה רלוונטי, היות ואין ברזי כיבוי ביער, אך באותם ימים היה לקק"ל ציוד כיבוי אש משלהם…
אכן מעניין.
זה ידוע שאש זקוקה לשלושה אלמנטים: חומר בעירה, חמצן ומקור חום. ברגע שניטרלת אחד מהם, כיבית את האש.
מים הם בדרך כלל חומר כיבוי יעיל, משום שהם גם מונעים חמצן וגם מצננים. הבעיה מתחילה כשהטמפרטורות מאוד גבוהות, ואז המים מתאדים עוד לפני שפעלו את פעולתם.
חומרי מעכבי בעירה הם – ובכן, כל חומר שמסוגל להפריע ל"מעגל" האש להמשיך. חשוב להבין שתהליך הבעירה הוא תהליך מעגלי ,או תגובת שרשרת, שבעיקרם, תהליך מעבר חום שנוצר בזמן הבעירה כדי לפרק (פירוליזה) להתיך ולאדות את המרכיבים הדרושים להמשך, כולל תנועת המרכיבים לחזית האש (בד"כ הבדלי הצפיפות של גזים דואגים לתנועת מכוונת), כל זאת בנוכחות חמצן (לרוב אטמוספרי).
המנגנונים הם הפרדה מכנית (קצף, גז אדיש) הורדת טמפרטורה מתחת לטמפ' הפירוליזה (אידוי מים וחומרים נדיפים אחרים), או "חנק" של אזור המפגש עם החמצן ע"י תוצרי שריפה ושריפה חלקית (כמו הפאזות הנוצרות מתרכובות האלידיות: ברום, כלור וכו'). גם מרכיבים שמסוגלים לספוג אנרגיה יש השפעה בעיכוב הגעת החומר לטמפ' פירוליזה, כמו למשל טיטניום דיאוקסיד ומינרלים אחרים.
מעניין.
יצא לי לחשוב על זה לא מזמן כשקראתי הסבר לעובדה שמזון מבושל במים אינו משחים. האינטואיציה הלא ממש מגובשת שלי אמרה "מים מכבים אש ולכן המזון לא נשרף". ההסבר המפורט היה בכך שמים לעולם לא יעברו את הטמפרטורה של מאה מעלות ולכן המזון לא יגיע להשחמה. אז הבנתי, לראשונה, שטמפרטורת האידוי הנמוכה של מים תורמת ליעילות שלה בכיבוי אש על-ידי "גניבת" חום מאיזור הבעירה.
תודה על המיידע המענין
בקיצור מעכבי בעירה שהיו מפוזרים על החורש שסביב לשרפה בהיותה עוד קטנה…אולי חצי שעה אחרי התחלת השריפה, היו מונעים את התפשטות השריפה והתעצמותה.