שיחה: פייסבוק, בלוג או טוויטר?

השיחה המעניינת הזאת התחילה בתגובות של סיפור לשבת שכתבה בפייסבוק רוני גלבפיש ועברה לדף הפייסבוק של חלי. לאחר הנזיפה של חלי, רוני הפכה את הסיפור לפוסט.

בחרתי לקשר את שמות המשתתפים לבלוגים שלהם. בזאת אני מוסיף את עמדתי לדיון.

חלי: ונ.ב. מסקרן אותי למה כאן [פייסבוק] ולא פוסט, יש איזו תנועה שמסתמנת…

רוני: חלי, שאלה מצוינת. גם אני ראיתי שזה פוסט, ובכל זאת. אולי כי אבי פה. אולי כי פה, פשוט, יש יותר קוראים.

אסי: ואותי מעניין למה את פה ולא בטוויטר, וחוצמזה לבלוג יש מקום, ולפתקים של הפייסבוק יש וגם הסטטוסים. הדבר שמקשה עלי לכתוב הרבה כאן הוא הארעיות הקיצונית של כל דבר שנכתב כאן. נכתב, מוגב, ונעלם.

רוני: חלי, חשבתי להעתיק את זה גם לשם, ממש כמו שזה :) אסי, אני בכל מקום!

חלי: מה שבטוויטר מתקיים דקות, מה שבפייסבוק מחזיק כמעט יום לפעמים ונעלם למצולות הטיימליין – כי מי באמת מחטט לאחור בפייסבוק – בבלוג, מה שכתבת נשאר לתמיד, אנשים מחפשים על פי קטגוריות, נושאים, מילות מפתח, מגיעים וקוראים פוסטים ישנים, ויש הרבה כאלה, גם חיפוש באינטרנט מביא קוראים חדשים כל הזמן. פעם כתבתי שמפלצת המיידיות, תכף לינק – זו שמשביעה את הבלוג מזיקה לכתיבה ההיא, של הסיפורים, הספרים, התסריטים, היום מתחיל להסתמן, וכמה חבל, שמפלצת המיידיות התפטרה מהבלוג ועברה לעבוד בפייסבוק # זה לא באמת משמח

רוני: מתביישת בשקט בפינה. צודקת, נו. מצד שני, מי אמר שהכל צריך להתקיים לנצח?

אורי: גם מיידיות היא יחסית בימינו.

אסי: מסכים. משחק עם כל זה. כשאני נורא נורא עסוק רק לטוויטר יש מקום אצלי. כשאני רק חצי אז גם לפייסבוק וכשאני יכול להתרווח ולכתוב אז גם לבלוג. זה עומס יתר אדיר שאנחנו נצטרך ללמוד לנהל בצורה חכמה.

רוני: אסי, זה גם עניין של מה אנחנו מרוויחים מזה. זמן, אנרגיה, מוניטין? זה משתנה, וההשקעה די בהתאם. אורי, אני מחכה! חלי, התיישרתי כמצופה.