עתיד ההדלפות בעולם ללא עיתונות ממוסדת

לפני כמה ימים כתבתי על עתיד הדיווח המקצועי.

אירוע מהיומיים האחרונים גרם לי לחשוב על אפשרות של עולם ללא עיתונות ממוסדת.

לפני יומיים, בדף השער של העיתון המודפס של הארץ, פורסמה ידיעה מאת גילי כהן: כ-20 מהגרים אריתריאים כלואים בשטח שבין ישראל למצרים

חיילי צה"ל המשרתים בגזרה קיבלו הוראה לספק להם קצת בד לצל ומספיק מים כדי שלא ימותו. וזהו.

הידיעה עוררה רעש גדול ברשתות החברתיות ובאמצעי תקשורת אחרים. ארגוני סיוע ניסו להגיע לאנשים ולתת להם מזון ומים אולם הצבא הכריז על האיזור כשטח צבאי סגור ולא אפשר להם לסייע.

דיברתי עם העיתונאית גילי כהן שפרסמה לראשונה את הידיעה ושאלתי אותה האם היא נתקלה באופן אישי במקרה או שהיא קיבלה על כך דיווח ממי שנמצא בשטח. היא אמרה לי שהסיפור הגיע אליה ממישהו בשטח. כמובן שלא שאלתי מי האדם.

אותו אדם שדיווח על הסיפור לעיתונאית רצה שהוא יגיע לכותרות, דבר שאכן קרה.

מה יעשה אותו אדם בעולם ללא עיתונות ממוסדת? למי ידליפו סיפורים כאלה ואחרים כאשר אין מספר מצומצם של גופי תקשורת מרכזיים?

ידליפו לבעל בלוג? ידליפו לעמותה העוסקת בנושא?

איך ימצא המדליף הפוטנציאלי גוף תקשורת שדרכו יקבל הסיפור תפוצה מאד רחבה?

היום, רוב הסיפורים שמגיעים לבלוגים ולרשתות החברתיות מקורם בגופי תקשורת מרכזיים בעלי תפוצה גדולה.

בעולם ללא גופי תקשורת מרכזיים לא תהיה אפשרות להפצה רחבה של סיפורים והדלפות. לפחות, זאת ההנחה שלי על פי המצב היום של התקשורת לא ממוסדת והרשתות החברתיות.

ההדלפה היא אחד מהאמצעים שבהם משתמשים פוליטיקאים כדי לקדם את מטרותיהם ולכן אמצעי תקשורת מרכזיים הם כלי חשוב בידי פוליטיקאים.

אמצעי תקשורת מרכזיים הם כלי חשוב בעבודתם של פוליטיקאים ולכן, על פי תחושתי, הם לא ייתנו להם להיעלם כל כך מהר.

צילום: אליהו הרשקוביץ