תקנון כלבים

אירועים שונים בחיים שלי ובחיי הסובבים אותי הביאו אותי לחשוב על היחסים בין מחזיקי בעלי חיים והסובבים אותם בקהילה.

כל חיי אני חי בקיבוצים ובעלי חיים הם תמיד "בעיה".

כאשר יש בעיה שאי אפשר להסדיר בשיחה, נוצר תקנון שהוא סוג של פשרה ומתן אפשרות להפעלת כח עם גיבוי פורמאלי.

אני חושב שמקור הבעיה עם בעלי חיים בקהילה הוא האנשת היתר שמוענקת לבעלי החיים.

נוצר קונפליקט כאשר מחזיקי בעלי החיים מייחסים להם תכונות אנושיות ומרגישים כלפיהם רגשות המופנים בדרך כלל לאנשים.

מקובל להקצות משאבים לטיפול בגורי אנשים כאשר נמצאים בעבודה או בפעילויות אחרות, אבל לא מקובל לעשות זאת באופן קבוע עם בעלי חיים.

אם בעלי החיים מפריעים, הרבה פעמים המחזיקים שלהם לא מוכנים לשאת באחריות המלאה למניעה או לתוצאות.

הם לכודים בין הרצון להחזיק את בעל החיים שאותו הם אוהבים ובין הרצון לחיות בשלום עם חברי הקהילה האחרים. בדרך כלל הם לא מוכנים ללכת מאה אחוז לאחד הכיוונים האפשריים – לקחת אחריות מלאה או לסלק את בעל החיים.

וכך נוצרת ה"בעיה" שהיא בעלי חיים.

כתוצאה מהמחשבות שלי היום עלה במוחי המונח "פאסיב-אגרסיב על ידי שליח".

אני לא טוען שמחזיקי בעלי חיים בהכרח עושים זאת כדי להפעיל אגרסיות על הסובבים.

אני מציע את האפשרות שהסובבים שסובלים מבעלי החיים מרגישים שכך פועלים כלפיהם.

אי אפשר לבוא בטענות לבעל החיים. כשבאים בטענות למחזיקי בעל החיים הם אומרים "מה אני יכול לעשות? ככה זה חתול/כלב".

התוצאה היא תחושת "פאסיב-אגרסיב על ידי שליח".

אז למה אני כותב את הפוסט הזה?

לאנשים שחיים בקהילה וסובלים מבעלי חיים – אולי הפוסט יעזור להבהיר את התחושות והמחשבות כדי לפעול מול/עם מחזיקי בעלי החיים.

למחזיקי בעלי החיים – אולי הפוסט יעזור כדי להבהיר איך חשים כלפיהם ומה האפשרויות העומדות בפניהם.