בימים אלה מתרחב השימוש בנאצים, בשואה ובהשוואה אליהם ככלי רטורי ציבורי.
מי ששולף את "קלף השואה" חש צודק ואין לו צורך להצדיק את הטיעונים שלו.
"קלף השואה" נחשב ל"פצצת האטום הרטורית" של הוויכוח וגורם לשולפים אותו לחשוב שהם ניצחו.
"קלף השואה" נשלף מימין ומשמאל.
הימין בדרך כלל משתמש בשואה ובאנטישמיות כדי לתאר את האיום הקיומי על מדינת ישראל והיהודים בכלל.
השמאל בדרך כלל משתמש בשואה ובפשיזם כדי לתאר את נוראות מעשי השלטונות הישראלים.
התהליך שעובר על השימוש בשואה דומה לתהליך שעבר על המילה "מהפכה" – מתיאור שינוי משמעותי ונרחב לתיאור החלפת אריזה של גבינה לבנה.
זילות השימוש בשואה הפך להיות כל כך נפוץ שאני לא חושב שאפשר להפוך את הכיוון, למרות שאני חושב שהיה ראוי לעשות זאת.
אני חושב שהדרך היחידה להתמודד עם זילות השואה היא לעשות את זה יותר, באופן מגוכך, ובלי רגשות אשם.
אנחנו צריכים להגיד על כל דבר שהוא כמו הנאצים וכמו הפשיסטים וכמו השואה עד שההשוואות האלה ייראו מגוחכות ומטופשות.
אנחנו צריכים להשוות לשואה, להשתמש בשואה בהומור, להכניס שואה איפה שצריך ובייחוד איפה שלא צריך.
אחת הדרכים שאני מציע לעשות זאת היא על ידי שימוש בתמונת המגן דוד המחייך בתגובות בפייסבוק. זו היא הכתובת של התמונה. השתמשו בה בתבונה וגם בלי תבונה. זה הרעיון.
אנחנו צריכים להגיע למצב שבו יהיה מקובל לענות: "אמרת שואה אבל לא השתכנעתי. עכשיו תגיד את מה שבאמת התכוונת אליו, ואם אפשר, תנמק בלי להשתמש בשואה."
—
כותרת הפוסט היא וריאציה על כותרת המאמר החשוב של יהודה אלקנה "בזכות השכחה".
—
ש: אבל זה יפגע בניצולי השואה ובזכר השואה.
ת: לא ברור לי איך זה יפגע יותר מאשר זילות השואה שכבר מתקיימת עכשיו.