בעקבות מקרים של אלימות שוטרים כלפי אזרחים בארה"ב, מתקיים בימים אלה דיון ציבורי על השאלה האם לשים על כל שוטר מצלמה שתתעד כל מפגש עם אזרח.
David Brooks, כותב טורי דעה ב New York Times, פרסם טור (The Lost Language of Privacy) ובו נימוקים מדוע מצלמות על שוטרים יפגעו בפרטיות, שהיא לטענתו, חלק חשוב מהמרקם החברתי. לטענתו, ככל שהדיון מתפתח, יותר ויותר אנשים שוכחים את המלים המאפשרות שיחה על פרטיות ושוכחים למה פרטיות חשובה.
אני לא בטוח שאני מסכים עם המסקנות שלו אבל אני די מסכים עם התיאור שלו את חשיבות הפרטיות ליחיד ולחברה.
תרגמתי את הפסקאות שאהבתי והרי הן לפניכם. אני מקווה שיעוררו בכם מחשבה.
חשוב לי לציין שאני לא חושב שתמיד ובכל מצב פרטיות חשובה יותר מערכים אחרים. הרבה פעמים הפרטיות והאמון משמשים מצע לפגיעה שמלווה באיום של חשיפת מידע ושבירת הקשר המיוחד.
————
פרטיות חשובה להתפתחות של אנשים שלמים כי בתוך כל אדם חייב להיות מקום שאחרים לא יכולים לראות. חייב להיות מקום שבו מחשבות אפויות למחצה וניצני רגשות יוכלו לצמוח ולהתפתח, בלי להיות חשופים למבט הנוקשה של ביקורת ציבורית. חייב להיות מקום שבו נהיה חופשיים לפתח רעיונות ואמונות רחוק מהלחץ להיות כמו כולם. חייב להיות מקום שבו אנחנו ורק אנחנו נוכל להגדיר את עצמנו.
פרטיות חשובה למשפחות ולחברויות כי חייב להיות מקום שבו אפשר להכיר אותנו כפי שאנחנו. חייב להיות מקום פרטי שבו נוכל לחלוק את ההתלבטויות והסודות שלנו ולחשוף את החולשות שלנו בציפיה שעדיין יאהבו אותנו, יסלחו לנו ויתמכו בנו.
פרטיות חשובה לקבוצות כי חייב להיות מקום שבו אנשים שלהם תחומים משותפים יוכלו לפתח קשרים של חיבה ואמון. חייב להיות גבול בין "אנחנו" ו-"הם". בתוך הגבול הזה אכפת לנו אחד מהשני, אנחנו תומכים אחד בשני, אנחנו מוותרים אחד לשני ואנחנו נאמנים אחד לשני.
כל המעגלים האלה, בעלי המרכז המשותף, תלויים במידה מסויימת של הסתרה. הם תלויים ברמה מסויימת של סודיות ומודעות להבחנה בין התחום הפנימי שהוא רק שלנו ובין החוץ שעשוי להיו עוין. קיומם של מעגלים אלה תלוי בהבנה שמה שקורה בינינו נשאר בינינו.