מחאת הקוטג' נגד פייסבוק

בימים האחרונים משתוללת בישראל מגיפת הפצה של הודעת פרטיוּת בפייסבוק.

משתמשי פייסבוק מדביקים הודעות שאוסרות על פייסבוק להשתמש במידע הפרטי שלהם.

זו היא כמובן שטות בהתחשב בכך שלפייסבוק יש תנאי שימוש שלהם מסכימים המשתמשים וכל דבר אחר שיגידו לא משנה כלום לאף אחד.

מצד שני, בימים האחרונים התחלתי לחשוב מחדש על כל העניין.

הנה כמה לינקים שעוררו את המחשבה שלי:

קובי ניב – כך פייסבוק העלימה אותי

ברק כהן – פייסבוק הורידה את העמוד שלנו – "באים לבנקאים"

Violet Blue – Why I’m sitting at home crying on a Saturday afternoon

Doc Searls – Beyond ad blocking — the biggest boycott in human history

אז מצד אחד, הודעות הפרטיות האלה מטופשות בהתחשב בכך שקיימים תנאי שימוש ומצד שני בפייסבוק מתרחשים דברים ממש לא נחמדים.

אני חושב ש"האנשים הפשוטים" מתחילים להבין שמשהו לא בסדר ביחסים שלהם עם פייסבוק. הם אמנם מקבלים שירות טוב (יחסית) בחינם מהדיקטטור אבל זה הוא עדיין דיקטטור.

הטקסט שמופץ כולל את המשפט המופרך הבא:

לידיעה: פייסבוק היא ישות ציבורית.

המצב כיום הוא שתאגיד שולט ביחסים החברתיים שלנו ברשת ופועל על פי אינטרסים של תאגיד ושל בעלי המניות ולא על פי האינטרסים שלנו.

השאיפה שלנו היא שישמעו אותנו ויתחשבו באינטרסים שלנו. אנחנו שואפים שהשירות שכולנו משתמשים בו ותלויים בו באיזו שהיא צורה יהיה ישות ציבורית ויתנהג כמו ישות ציבורית. ואם לא פייסבוק, אז שירות רשת אחר.

הדרך לשם עוד ארוכה, ועוד הרבה שטויות ייכתבו.

כמו במחאת הקוטג' שהתאחדה עם מחאת האוהלים, יהיו אלה שיבטלו את כל העניין עם השאלה "אז מה הפתרון?" וכל עוד לא מוגדר פתרון המוסכם עליהם לא יסכימו להקשיב לסיבות למחאה.

כל אלה שחושבים וכותבים על טכנולוגיה צריכים לשים לב למחאת הקוטג' נגד פייסבוק, לא לשלול אותה בגלל שהטקסטים לא נכונים אלא לתת לה רוח גבית כי הרגש הוא אמיתי והסיבות למחאה אמיתיות.

בכל פעם שחברים שלנו מדביקים את הודעת הפרטיות הזאת, במקום לכתוב להם "מספיק עם השטויות" אני מציע להגיב עם משהו קצר ומעודד כמו "אין טעם בהודעה הזאת בגלל שכולנו כפופים לתנאי השימוש של פייסבוק אבל התחושה שלך שכולנו חיים בדיקטטורת פייסבוק היא נכונה".