תארו לכם שאתם שמים את הלפטופ שלכם פתוח באמצע בית קפה ומציעים לכל מי שרוצים לחבר עליו את הדיסק-און-קי שלהם ולהעתיק למחשב שלכם איזה קבצים שהם רוצים.
מחשבה מוזרה ומעוררת חלחלה.
אבל ככה בדיוק עובד אימייל. כל מי שיודעים איך קוראים למחשב שלכם יכול לשלוח אליו קבצים.
השבוע מת ממציא תוכנת האימייל הראשונה ולציון מותו אסביר למה האימייל הוא בעייתי ומצויין ואיך העקרונות של פיתוחו לפני 45 שנה משפיעים עלינו עד היום.
Ray Tomlinson עבד בחברת BBN, קבלנית מחקר ופיתוח של הממשל האמריקאי. הוא עבד בפיתוח מערכת ההפעלה TENEX למחשבי PDP-10. באותן שנים, לא היו מחשבים אישיים. המחשבים היו מרכזיים בחברה או במחלקה. למשתמשים היה מסוף טיפש (ללא יכולת עיבוד) שבאמצעותו הם התחברו למחשב המרכזי. לכל משתמש היה חשבון במחשב, כמו שאנחנו מתחברים היום לרשת של העבודה.
באותה תקופה לא היתה קיימת רשת האינטרנט הציבורית כפי שאנחנו מכירים אותה היום. הרשת של אז היתה ה ARPANET, רשת שהוקמה על ידי הפנטגון לצרכי מחקר, פיתוח ושיתוף פעולה. ארגונים שהיו שותפים לפעילות הפנטגון היו מחוברים לאותה הרשת.
במערכת ההפעלה המסויימת שאותה הוא פיתח היתה תוכנית שירות קטנה שאיפשרה השארת הודעה למשתמש אחר על אותו המחשב. איך זה עבד? בכל חשבון משתמש היה קובץ טקסט פשוט. תוכנת ההודעות הוסיפה טקסט לקובץ של אותו משתמש. המשתמש יכול היה לקרוא את ההודעות החדשות מאותו הקובץ, לשמור אותן או למחוק. לכל המשתמשים של אותו מחשב היתה רשות לכתוב לקובץ של כל אחד מהמשתמשים באותו המחשב.
הרעיון של טומלינסון היה לאפשר למשתמש במחשב אחד להוסיף הודעה לקובץ של משתמש במחשב אחר המחובר לרשת.
וכך נולד האימייל.
בשנת 1971 היו מחוברים 18 ארגונים לרשת ARPANET. כולם הכירו את כולם וכולם עבדו תחת חוזים של הממשל האמריקני. הם לא חשבו שיש בעיה לכתוב לקובץ של מישהו אחר בלי רשות.
האפשרות להפיץ הודעות מיידיות ברשת מחשבים הפכה להיות ה Killer App של מחשבים המחוברים לרשת. בשנת 1976 חוברה בריטניה לרשת ARPANET ומלכת בריטניה שלחה את ההודעה הראשונה שהכריזה על החיבור.
האפשרות להפיץ הודעות מיידיות ברשת היתה גם ה Killer App של האינטרנט כאשר התחברו אליו המוני עסקים ולאחר מכן אנשים "רגילים".
האימייל הוא כל כך פשוט לשימוש שכולנו משתמשים בו להמון צריכים שהוא ממש גרוע בשבילם.
- כל אחד יכול לשלוח לנו הודעה בלי שנסכים לכך מראש. כך קיימת תופעת הספאם.
- כל אחד יכול לשלוח לנו קובץ בלי שנסכים לכך מראש. בגלל זה יש וירוסים.
- כל אחד יכול להתחזות לכל אחד אחר. רק לאחרונה מתחילים להיות מיושמים מנגנונים חצי יעילים לאימות השולחים.
- היחידה הבסיסית של האימייל היא ההודעה. אנחנו משתמשים באימייל כדי לקיים שיחות. הטכנולוגיה לא מכילה אפשרות לציין שהודעה היא חלק משיחה. תוכנת האימייל שלנו מזהה שיחות לאחר מעשה, וגם זה לא תמיד בהצלחה.
- אנחנו משתמשים באימייל לניהול משימות. טכנולוגיית האימייל לא כוללת אפשרות של תיעדוף, אנשים ותאריכים.
לסיכום – פעם זה היה רעיון טוב.
אימייל הוא טכנולוגיה עם מעט מגבלות להתחלת השימוש ולכן היא כל כך פופולארית.
מצד שני, אימייל הוא טכנולוגיה פשוטה ופשטנית מדי שמחייבת הוספת שכבות הגנה וניהול מורכבים שהיו יכולים להיפתר בתשתית, אם מישהו היה חושב על כך מראש.
כאשר ניסו "לתקן" את האימייל, או "להמציא אותו מחדש", לא הצליחו. הטכנולוגיה כל כך נפוצה בכל גרסאות השרתים ותוכנות האימייל, שלהחליף אותה הוא עניין בלתי אפשרי.
כיום, ארגונים מכניסים תוכנות וטכנולוגיות שמחליפות את השימושים שבהם האימייל הוא לא יעיל, אבל כרגע נראה שהאימייל נשאר איתנו לעוד הרבה שנים.
——–
לקריאה נוספת:
Doomed to Repeat It – Learning from the things we make over and over
פוסטים בנושא האימייל בבלוג של נתן זלדס, מומחה עולמי בנושאי עומס מידע