הולדתו של הפוסט באירוע קטן וזניח בקיבוץ העירוני הקטן שבו אני חי.
בכל ערב שבת אנחנו אוכלים ביחד ומתאמים את המשימות באמצעות גליון משותף.
לקיבוץ שלנו הגיעו השבוע שני תושבים חדשים שביקשו להשתתף בארוחת הערב. אשתי ואני רשמנו אותם בטבלה אבל לא רשמנו להם משימה כי הם עדיין "על הארגזים" (השורה האחרונה המסומנת). כשרשמנו אותם בטבלה אמרתי לאשתי שצריך לרשום הערה למה לא רשמנו להם משימה והיא אמרה שלא צריך.
למחרת, בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ נשאלה שאלה למה לא נרשמה להם משימה (כמקובל) והסברתי.
ייצוג מידע הוא מומחיות שכוללת בתוכה גם ייצוג מידע חסר.
כאשר אנשים מסתכלים על מידע, הם בונים במוחם תבניות שבאמצעותן הם מסתכלים עליו. כאשר המידע שעליו הם מסתכלים לא מתאים לתבנית, הם מעלים השערות לסיבות שגרמו לכך. אם המידע חסר, הם יכולים לנחש שהכותב שכח לכתוב את המידע או שהמידע נמחק בעקבות תקלה.
אני לא המצאתי את זה. מנסיוני רב השנים בקריאת מידע טכני למדתי לזהות פרסומים של ארגונים המבינים את ההתנהגות של צרכני המידע שלהם ומקדישים תשומת לב גם למידע החסר.
כשחיפשתי דוגמה התמקדתי ישר בחברת IBM הותיקה ולא הייתי צריך להתאמץ כדי למצוא.
החיפוש intentionally left blank" site:ibm.com" הביא את הדוגמה הבאה (ההדגשה באדום שלי).
כותב המסמך יודע שיש "חורים" ברשימה ולכן הפנה את תשומת לב הקוראים כדי שלא יחשדו שיש טעות ברשימה.
תשומת לב לפרטים "קטנים" מראה לקוראים שהכותב מבין את האופן שבו הם צורכים את המידע ואכפת לו מהם.
שימו לב לפרטים הקטנים והביעו אכפתיות לקוראים שלכם. הם יעריכו זאת.
כלומר, היתה העדפה שישאלו בוואטסאפ על פני להסביר מראש
ייצוג של מידע חסר זה שם יפה למשהו שהסתובב גם אצלי בראש מעת לעת, אז עכשיו אני יכול לעמוד על כתפי נפילים :-)
אם כי צריך לומר שגם הפיתרון של IBM הולך חצי דרך בלבד. כי אם היית כותב בשורה שלהם "השורה נותרה ריקה בכוונה" היית נשאל (בצדק, לדעתי) "למה?". אם למשתמש יש ציפיה לנוכחות מידע כלשהו, שחסר בנסיבות מסוימות, הוא ירצה לדעת מה הסיבה. לא תמיד מותר או אפשר לומר לו – אבל עדיין הצורך הזה קיים.