CC BY 3.0
אברום רותם שאל אותי: מה זה *באמת* בלוקצ'יין, עקרון פעולה ושימושים אפשריים…. ולמה כלם מדברים על זה (גם אם לא מבינים באמת על מה….) ועוד השלכות בנדון על בנקאות, מאגרים ציבוריים/ ארגוניים….
כדי להסביר משהו חדש צריך להסביר מה הוא מנסה לפתור ולעשות אחרת. ההסבר יתחיל קצת טרחני אבל מחוייב המציאות כדי להיות ברור. שימו לב שההסבר מתחיל עם כסף מה שאולי יגרום לכם שאני מסביר בעצם על ביטקוין וזה נכון חלקית אבל זו לא מטרת ההסבר. סבלנות.
אני משלם לנהג מונית בשטר של עשרים שקלים.
עכשיו יש לי פחות עשרים שקלים בארנק ולנהג יש עשרים יותר.
נהג המונית לא שואל אותי מאיפה השגתי את השטר והאם הוא יוכל להשתמש בו אחר כך לקנות דברים. אנחנו חיים במציאות שבה המדינה מדפיסה כסף וכולנו משתמשים בו.
בסוף היום הנהג מפקיד בבנק את ההכנסות שלו. יכול להיות שהשטר שלי יהיה בהפקדה של הנהג או שהוא נתן את השטר שלי כעודף לנוסע אחר. לא משנה. במסגרת כל ההכנסות של הנהג, יש לו עשרים שקלים יותר.
כשהנהג מפקיד את ההכנסות שלו בבנק הן נרשמות בחשבון הבנק שלו ועכשיו עומד לזכותו יותר כסף.
נהג המונית יודע שאם הפקיד סכום מסויים, המדינה מפקחת על הבנק כך שבאמת הסכום הזה יירשם לזכותו ולא סכום אחר.
כשנהג המונית קונה דלק, הוא משלם בכרטיס האשראי שלו.
תחנת הדלק בודקת עם חברת האשראי שהכרטיס תקין ויש לנהג מסגרת אשראי שמאפשרת לתחנה לחייב את הכרטיס. כאשר בוצע התשלום חברת האשראי רושמת טרנסאקציה (עסקה), בה מזוכה תחנת הדלק ומחוייב נהג המונית.
וכך הלאה וכך הלאה.
אנחנו רואים שבתהליכי החלפת כסף מיד ליד לפעמים נרשמת העובדה ולפעמים לא. אמנם שטר הכסף ששילמתי לנהג מזוהה באופן חד-חד ערכי (מספר סידורי) אבל לאף אחד זה לא חשוב. מה שחשוב הוא הערך ולא השטר. כל הטרנסאקציות מפוקחות על ידי הממשלה שדואגת שלא יתווסף כסף למערכת.
עכשיו הגענו לביטקוין.
הגיע מישהו והחליט שהוא רוצה שיהיה מטבע וירטואלי שלא נוצר על ידי הממשלה אלא על ידי אנשים שמפעילים מחשבים ש"כורים" מספרים ייחודיים שמזהים את השטר – כמו המספר הסידורי שעל שטרות הנייר.
אז נניח שנוצר שטר וירטואלי. כדי שאנשים יסמכו על המערכת, אנשים צריכים להיות בטוחים שהיא אמינה. לכן, כל טרנסאקציה צריכה להירשם כדי לוודא שלמי ששילם יירשם פחות כסף בארנק ולמי שקיבל יתווסף בדיוק אותו הסכום. כמו כן, צריך שכל הטרנסאקציות קשורות למטבע לגיטימי שאפשר יהיה לודא שהוא באמת נוצר באופן המתאים לחוקי המערכת.
עכשיו הגענו לבלוקצ'יין. יש שתי אפשרויות לרשום את הטרנסאקציות.
האפשרות הרגילה היא מאגר אחד מרכזי שבו יירשמו כל הטרנסאקציות. מאגר כזה יוצר נקודת כשל יחידה. הלך המאגר או הלכה כל הגישה למאגר, הלך כל הכסף.
האפשרות החדשה שהביא הבלוקצ'יין הוא רישומי טרנסאקציות שמשורשרות אחורה. כל סדרה של טרנסאקציות סגורות בבלוק חתום שאי אפשר לשנות לאחר מעשה.
הבלוקים הם קבצים שיכולים להיות בהרבה מחשבים ולא רק במחשב אחד מרכזי.
שרשרת הבלוקים שאי אפשר לזייף מהווה בסיס לאמון של של כל המשתתפים בטרנסאקציות.
טכנולוגיית הבלוקצ'יין נחשבת ל"מפריעה" – disruptive. טכנולוגיה שמשנה את צורת החשיבה לגבי כל הפעולות הדורשות אמון בין הצדדים וזאת הסיבה ש"כולם מדברים על זה".
מתחילים לחשוב על יישום בלוקצ'יין מעבר לטרנסאקציות פיננסיות. מתחילים לחשוב על בלוקצ'יין לשטרי מטען של סחורות בינלאומיות, זכויות יוצרים ורשומות רפואיות. כל אלה תחומים שהמידע צריך להיות "חתום" ומשורשר למקור אמין.
אני מקווה שההסבר מובן. ועכשיו לקצת דברי ביקורת.
הדיבור האינטנסיבי על בלוקצ'יין נובע מהצורך למצוא אפיקים חדשים לכסף המוקדש לחדשנות. הכסף הזה אוהב רעיונות ש"מפריעים" לאופן הרגיל שבו נעשים עסקים. הכסף הולך לאיזורים שבהם מזוהה פוטנציאל להפרעה. פתאום יש קרנות שעוסקות בבלוקצ'יין, יועצי בלוקצ'יין, כנסי בלוקצ'יין וקונסורציומים שעוסקים בבלוקצ'יין. כולם מרוויחים עבודה וכסף מהעניין אבל יישומים מעשיים עדיין אין.
ההפרעה של הבלוקצ'יין היא בשני מימדים – במימד הטכנולוגי ובמימד הרגולטורי.
במימד הטכנולוגי, לבלוקצ'יין יש היום מגבלה משמעותית של מהירות ביצוע. בטכנלוגיה המסורתית, גוף אחד יכול לבצע שאילתא אצל גוף אחר ולוודא משהו. אם מראש קיים אמון בין שני הגופים, הגוף הראשון סומך על הגוף השני. בבלוקצ'יין, נדרשת סדרה של שאילתות מבלוק לבלוק כדי לוודא אמינות. מאד מאד איטי.
אבל נניח שהבעיה יכולה להיפתר באיזושהי צורה. כדי שבלוקצ'יין יתקבל כשיטה לגיטימית, נדרשת הכרה בו על ידי מחוקקים וגופי ממשל. כדי שבתי חולים יוכלו להעביר בינם מידע רפואי מבוסס בלוקצ'יין, משרד הבריאות צריך קודם כל לתת לכך אישור. ומה עם שטרי מטען בינלאומיים מבוססי בלוקצ'יין? עכשיו כל מי שמפקחים על תנועת הסחורות הבינלאומית צריכים לתת לכך הסכמה. בכלל לא פשוט. גופים רגולטוריים פועלים לאט ואין להם שום אינטרס לשנות את האופן שבו הם פועלים ובייחוד לא לאשר שיטות שעוקפות את הסמכות שלהם. יש אומרים שזה לא יקרה.
לקריאה נוספת:
וויקיפדיה – בלוקצ'יין
אורי ברקוביץ', דה-מרקר – יותר גדול מהאינטרנט: הכירו את המהפכה הבאה – בלוקצ'יין
Tim Bray – I Don’t Believe in Blockchain
זהו פוסט מספר 8 במסגרת חודש הכתיבה הבינלאומי. אני מאתגר את עצמי לפרסם פוסט אחד ביום במשך החודש הקרוב. יהיה מעניין, או שלא. לכל הפוסטים.
אני רק שאלה: אני יודע שכשנוצר בלוק חדש, אז מקבלים את אישור כל ה"צדדים". מה שאני לא מבין זה:
1. מיהם אותם "צדדים" ואיך נהיים צד? האם רק מתוקף זה שאני מחזיק (למשל) ביטקוין, אני הופך להיות צד "מאשר" ליצירת בלוק?
2. כיצד נוצר האישור? כלומר, מי אחראי? האם זה נעשה אוטומטית, או שיושבים ובודקים את הבלוק? הרי אם זה אוטומטית, יכולה להיות יד מכוונת מאחורי הקלעים שחלילה תאשר בלוקים, גם אם יש בהם טעויות (במקרה הטוב).
יש פתרון להחזר או ביטול עסקה בביטקוין בלוקצ'יין?
אם אני מבין נכון זה חסרון לא קטן שאי אפשר לבטל טראנזאקציה לאחר שהיא בוצעה.
אני ממש לא מבין בזה
כשאתה קונה בסופר ואז מחליט לבטל, הקופאית יוצרת שורת מינוס. ככה הכל נרשם. זה ייתרון שקשור לאמינות המערכת ולא חיסרון שלה.
בכרטיס אשראי, אם חוייבת בטעות והם הכירו בזה, ו/או בחשבון בנק, הם לא מבטלים את הרשומה של החיוב, אלא מזכים אותך ברשומה חדשה (וכובן גם במקרה הפוך).
כך שביטול עסקה שנרשמה כבר בבלוקצ'יין יעשה אותו דבר, אם שני הצדדים הסכימו שהעסקה מבטלת, אז ירשם ברשומה חדשה שהעסקה בוטלה והכסף ששולם לאחד הצדדים עבר בחזרה.
במילים אחרות אין שום ייחודיות בין ביטול עסקה לבין אופן האישור שלה, שבמקרה נעשה בבלוקצ'יין ולא בדרך אחרת.
כמה תשובות:
ל"השואל":
1. הצדדים המאשרים זה כל מי שרוצה לבדוק את אמיתות החתימה על הבלוק. כל מי שמתקין תוכנה קיימת או כותב אחת בעצמו (כי זה תקן פתוח) יכול להציץ בבלוק ולוודא את אמיתות המספרים.
2. כל העברה חתומה ע"י מפתח פרטי והאפשר לאשרר אותה עם המפתח הציבורי (סוגיות בקריפטוגרפיה שקצת יותר מורכבות מתגובה בבלוג). הבלוק כולו פתוח לחתימת מי שרק רוצה ברשת, הראשון שהצליח להוכיח את העבודה (ה"כריה") הוא זה שיחתום על הבלוק עם ההוכחה שלו, וכל שאר הכורים מיד ינסו לבנות ולחתום את הבלוק הבא בתקווה לזכות בזכיות הכריה. אפשר לוודא את הכריה כי מדובר בחישוב מתמטי שקשה למצוא לו פתרון, אך מרגע שהוא מובא עם פתרון קל לוודא שהפתרון נכון, ואז מי שחתום על הפתרון הזה (שוב, הראשון שהצליח, עם מפתח פרטי וכו'), זוכה בתוצאות הכריה.
למוטי:
אין החזר עסקה, העסקאות רק לכיוון אחד, אבל יש פתרונות כמו יצירת ארנק זמני משותף – הלקוח והמוכר מגרילים ביחד חשבון שאף אחד מהם לא יכול לעשות בו פעולות לבד, כלומר escrow. הלקוח מפקיד שם כסף, אבל אף צד – לא המוכר ולא הקונה – יוכלו להוציא אותו אם אין הסכמה בין שניהם על הפעולה. תחשוב פקדון בנקאי רק משודרג. המוכר רואה שהכסף מחכה לו והלקוח לא יכול להתחרט, יכול להוציא את הסחורה או לספק את השירות, ובתום העסקה, רק הסכמה בין הקונה והמוכר תעביר את הכסף לאחד הצדדים (סגירת עסקה או החזרה של הכסף). יש עוד פתרונות מתמטיים יצירתיים לשאלות אחרות, אבל זה נושא הרבה יותר מורכב שברובו אני לא מבין.