בערך אמצע אתגר הכתיבה ואני שוב חושב על בלוגים. מתישהו בתחילת שנות האלפיים כשהבלוגים התחילו לקבל תנופה, לא הפסקתי לדבר ולקדם וללמד בלוגים. השאלה שתמיד נשאלתי על ידי התלמידים שלי היתה "ואיך אנשים יידעו על מה שאני כותבת?". היו לי תשובות אבל אני חושב שלא ממש הייתי משכנע.
ואז הגיע פייסבוק וניצח את הבלוגים בנוקאאוט. כשאנשים ירדו על הבלוגים האמירה המזלזלת הרגילה היתה "את מי מעניין לקרוא אנשים שכותבים שהם קמו, צחצחו שיניים, אכלו ארוחת בוקר והלכו לעבודה?". היום? היום רוב התוכן בפייסבוק הוא בדיוק זה.
עשיתי היום קצת סטטיסטיקות על הכתיבה שלי בבלוג הזה כאן.
הגרף הזה ממש לא דורש הסבר.
עכשיו מתחיל להיות יותר מעניין. מסתבר שאין קשר ישיר בין הירידה בכמות הפוסטים וכמות המילים שפרסמתי.
וזה הגרף שאישר את האינטואיציה שלי. עם הזמן בחרתי לפרסם פוסטים יותר ארוכים.
ולאן נעלמו הפוסטים הקצרים? לטוויטר ולפייסבוק.
הפוסטים בבלוג הפכו להיות טקסטים שרציתי שתהיה לי אפשרות למצוא אותם ולחזור אליהם. פוסטים שחשבתי שיש להם ערך מעבר לרגע שבו הם נכתבו. פוסטים שרציתי שאחרים ימצאו אפילו אם הם לא חברים שלי. פוסטים שעצם קיומם חשוב יותר מהשיחה.
אם עקבתם אחר הפוסטים שפרסמתי כאן בחודש האחרון, התרגלתם לראות את המסגרת הזו למעלה.
אם עקבתם אחר הפוסטים אולי דילגתם על המסגרת בלי לקרוא. מאז שהתחלתי לפרסם את הפוסטים, אף אחד לא שאל אותי שאלה ולא ביקש ממני לכתוב פוסט על איזשהו נושא. אני לא מאשים אף אחד. השיחה כבר לא נמצאת בבלוגים. היא נמצאת בפייסבוק.
בפייסבוק בטוויטר ובאינסטגרם הקריאה, הכתיבה והשיחה מתבצעים באותו ממשק. הייתרונות של הממשקים האלה מנצחים את הייתרונות של הבלוגים.
האתר Medium מנסה להיות מקום שבו קוראים בלוגים, כותבים בלוגים ומגיבים באותו המקום. הבעיה הגדולה של Medium היא ששוב זהו "גן סגור" שבו פועלים על פי החוקים של מישהו אחר.
יכול להיות שזו הפשרה שאיתה נחיה בעתיד הנראה לעין. נוחות או עצמאות.
בינתיים, הבלוג מאפשר מה שאף אחד מהאתרים האחרים לא: סביבה עצמאית וגמישה.
עדיין יש לבלוג ייתרונות.
אני מקווה שיגיעו אלה שיצליחו ליצור ממשק או סביבה שבה אפשר יהיה לכתוב, לקרוא ולשוחח – בלי לאבד גמישות ועצמאות.
אני ממתין.
זהו פוסט מספר 18 במסגרת חודש הכתיבה הבינלאומי. אני מאתגר את עצמי לפרסם פוסט אחד ביום במשך החודש הקרוב. יהיה מעניין, או שלא. לכל הפוסטים.
הייתרון הכי גדול של בלוגים עצמאיים לטעמי הוא שהתוכן נמצא בידיים שלך. בכל הפלטפורמות האחרות (כולל פלטפורמות בלוגים כמו ישראבלוג, תפוז, blogger, worcdpress.com וכו') התוכן טכנית נמצא בידיים של מישהו אחר, בכתובת URL שאין סיכוי שתוכל לבצע ממנה הפניה אם אי פעם תרצה להעביר את התוכן למקום אחר.
ניסו בעבר ליצור סביבות שבהן אפשר לכתוב, לקרוא ולשוחח בלי לאבד את הגמישות והעצמאות. נסיון שהיה מוצלח לזמנו היה technorati שאפשר לבלוגרים לבצע תיוגים שונים ובכך להציג את הפוסטים שלהם באתר לדיון. אבל לאורך זמן האתר כשל ממגוון סיבות (שיטת התגיות לא היתה אינטואיטיבית, התגובות לא היו בבלוג עצמו וכו') וכיום הוא כבר לא קיים.
אולי היום, כשוורדפרס משקיעה הרבה ב rest api שלה אפשר יהיה לפתח פלאגין שיאפשר לסנכרן בין תגובות בבלוג לתצוגה שלו באתר כך שגם אם מגיבים באתר ההוא, התגובה עדיין נכתבת בבלוג. אבז זו, כאמור, רק בעיה אחת, יש לא מעט משוכות לעבור עד שיהיה, אם בכלל, אתר מוצלח שכזה שיחזיק מעמד.
תודה רבה על האמירה הזו. זה נושא שאני חושבת (וכותבת) עליו לאחרונה. בעיקר על איך הבלוגים יוכלו לחזור לחיים. נראה לי שמה שחסר הוא אגרגטור ציבורי טוב. כזה שמסנן החוצה את כל הררי הבלוגים השיווקיים ומאפשר לכותבי הבלוגים גם לקרוא וגם לקיים איזו אינטראקציה ביניהם. פעם היו כמה אגרגטורים כאלה בעברית (הגנזך, אוזרוקס ועוד), אבל היום הם התיישנו וזקוקים לניעור. היה לי בלוג קטן שכל מה ששמתי בו היו קישורים לפוסטים שאהבתי בבלוגים שקראתי (בלוג בשם מה אני קוראת). הוא השיג כמות צפיות לא פרופורציונלית לאפס פרסום שנתתי לו, וכנראה ישב על צורך.
נראה לי שאגרגטור כזה יוכל להקפיץ את סצינת הבלוגים הכן מעניינים ואפילו לתת פייט לפייסבוק.
האמת היא שכבלוגר אני חי טוב מאוד עם פייסבוק. רוב הכניסות לבלוג שלי מגיעות דרך הפניות מפייסבוק.
Pingback: 22.11.17 | מה אני קוראת
Pingback: רעיון ליצירת רשת מבוזרת של בלוגים + דרושה מתכנתת WordPress – וובסטר – הבלוג של חנן כהן