אחרי כמה שנים שלא הייתי בפסטיבל הג'אז (לקוראים מהעתיד – היתה מגיפה עולמית), בסתיו 2021 אשתי ואני ירדנו לאילת ובחרנו מופעים לפי לוח הזמנים שהתאים לנו בלי להכיר בהכרח את המוזיקאים. היתה הופעה של אלון עדר והאורקסטרה ששמעתי עליו ונראה לי נחמד.
כשהם עלו על הבמה הדבר הראשון שאשתי אמרה שיש שם רק גברים.
וכך בפעם הראשונה שמעתי אותו באופן מסודר. בדרך חזרה צפונה מאילת שמנו אותו בספוטיפיי ואהבנו.
אחר כך בבית המשכתי לשמוע אותו בקביעות ואז יצא האלבום כן כן כן כן! של "אלון עדר ולהקה" והמשכתי לשמוע אותו אפילו בתדירות גדולה יותר.
ואז תהיתי למה.
מה כל כך מושך אותי באלבום הזה?
ואז הבנתי.
אלון עדר וחברי הלהקה שלו כותבים את השירים שלהם כאילו אלו המילים שהם אמרו כרגע אצל הפסיכולוג.
ככה מתחיל "בתנועה במבט", השיר הראשון באלבום (חוץ מהרצועה הראשונה ביפנית שממש לא מובן לי הקטע שלו. וגם הרצועה האחרונה ביפנית.)
אני מחפש בי מילים יפות
שאוכל לשיר
שארצה לבכות
הערב יורד ואני נודד
אור השקיעה כמו כדור על הלב
"פתאום", השיר הבא שנכתב עם נדב הולנדר גם מתחיל עם רגש
פתאום הרגשה ברורה
חותכת כמו שירה
מזל שחיכיתי עד היום
בשיר "דרך הזהב" עדר מודיע שהוא מוכן להפסיק לברוח מהרגשות שלו
כי נגמר לי הזמן
לברוח לאן
שלמדתי להסתתר
הנה מוכן
השיר הבא נקרא פשוט "אסתר ברגשות"
וזה שאחריו נקרא "משהו נפתח אצלי בלב"
"בקול גדול" מתחיל כך
אני קנקן מלא
על גדותי עולה
שנים אני מחזיק בבטן כמו כולם
"מבטיח לשמוע" נכתב ומושר על ידי ספי ציזלינג מהלהקה והוא (כנראה) כותב על הקושי של עצמו (ואולי גם של גברים באופן כללי?) להביע את עצמו
עוד פעם מנסה
ושוב איני מוצא
את הדרך פשוט לומר לך
אני לא אומר הרבה דברים, אני יודע
"אני ואת אחד" נכתב על ידי אבנר קלמר ונשמע ממש כאילו נכתב בחדר הפסיכולוג
בואי להציף בי עוד רגש
לבד אנ׳לא יכול
יש לי בפנים מין שטיח ענק
מטאטא מתחתיו את הכל
"זמן" נכתב על ידי נדב הולנדר שקצת יורד על עצמו שהוא כל הזמן חופר ברגשות של עצמו ואולי כדאי דווקא לעשות.
מביט קדימה בזמן
רואה אותי מביט אחורה בעצמי
אומר תפסיק להסתכל
יש הווה מסביבך
הרבה עלים בפריחה
זאת רק בריחה
אתה עכשיו עם עצמך
"אני מגיע" נכתב על ידי רן דרום. בהופעה, עדר הקדים את השיר הזה וסיפר לנו שהוא לא עומד לפני פרידה אלא באמת נפרד מאשתו לפני כמה חודשים. כולנו עשינו "הו" עצוב והוא אמר שהכל בסדר.
אולי אני עומד לפני פרידה
בשערי ארצי הבודדה
צופה אתי עכשיו אל פני הלבנון
השלג כבר נמס
ב"עוד חלום חיוור" כותב רן דרום
סך הכל עוד חלום חיוור ששוב לא מסתדר
בסך הכל עוד חלום חיוור של מישהו אחר
ואם אתה רוצה יותר, אז בוא נפתח ת'דלת שאתה סוגר
חבורה של גברים בסביבות גיל הארבעים שלהם, כנראה נמצאים בטיפול רגשי, מתחברים לרגשות שלהם וכותבים עליהם בחופשיות.
אני שומע את האלבום שלהם ודרכו מתחבר לרגשות שלי וללגיטימציה שלי ושל גברים אחרים להתחבר ולדבר.
לא הזכרתי שיר אחד שמופיע באלבום והוא "אין לך זכות חנינה" שכתבה לאה גולברג ואלון עדר שר בדואט עם חווה אלברשטיין.
משתמש בשם mubutu כתב שרשור מדרש ארוך על השיר. ממליץ לכם לקרוא
מעניין ומשעשע. תודה!