[פוסט זה נכתב על ידי נחי אלון כחלק מסדרת פוסטים על התנגדות לא אלימה כנגד המהפכה המשטרית. הפוסטים מלווים את האירועים ואינם מתוכננים מראש. הקליקו כאן לצפייה ברשימת הפוסטים בסדרה.]
1. נצחון חמאס 2023
א. אסון ההפיכה המשטרית הוא כאין וכאפס לעומת אסון התבוסה לחמאס ב-7.10. את שניהם חולל נתניהו, "מגן ישראל" ואבי הקונצפציה. למחרתו, בעוד הממשלה בהלם משתק, החברה האזרחית התעשתה, השעתה את המאבק האזרחי והנהיגה את ההתארגנות הלאומית ביעילות וברגישות חסרות תקדים. גנץ וחבריו התנדבו לסייע לממשלה. נתניהו, באיחור אופייני, הצהיר שמעתה אחדות העם היא המשימה הלאומית. "לא יהיה יותר לשיקולים פוליטיים. יחד ננצח", קבע.
לכאורה ויתרו שני הצדדים -ההמחאה והממשלה – על המאבק. האמנם?
ב. בחינת מעשיה של הממשלה מראה שהממשלה לא זנחה לרגע את מטרותיה המאפיוזיות:
-
-
- הפלת הבלמים והאיזונים לשם השגת שלטון ללא מתנגדים (דוגמת המשך השיתוק בועדה לבחירת שופטים, ומתן סמכויות חירום מפליגות לשב"כ);
- הנצחת העליונות היהודית (עיין הכספים הקואליציוניים); חתירה לסיפוח השטחים בפועל (עידוד הטרור היהודי של בשטחים, הכולל הרג, אלימות וגירוש פלסטינים לשם שדידת אדמותיהם);
- שעבוד הקופה הציבורית לצרכים סקטוריאליים ( חצי מיליארד לאורית סטרוק, אי-פיזור משרדים בלתי חיוניים).
-
וכל אלו הם כאין וכאפס לעומת התעלמות הממשלה מאסון החטופים כשקבעה את מטרות המלחמה ("זו המדיניות. זהו המחיר".) הימנעותו הפחדנית של נתניהו מלהיפגש עם משפחות החטופים ותושבי העוטף, סירובו להגדיר את המצב הסופי אליו חותרת ישראל בעזה ונכונותו להתנגש עם ממשל ביידן, אי -נטילת אחריות על 7.10 והאשמת ההתנגדות האזרחית ויצחק רבין באסון הם דוגמאות אופייניות.
ג. חטאי הממשלה: בהפיכה המשטרית הפרה הממשלה חוזה בלתי-כתוב בין המדינה לאזרחיה, הקובע שהיא פועלת לטובת הכלל ולא לטובתה בלבד. באסון חמאס ובמלחמה הפרה הממשלה חוזה מוצהר וגלוי עם האזרחים: "מעתה אין פוליטיקה, כולנו מגוייסים למטרת הניצחון". החטא השני חמור מן הראשון, משום שהוא הפר התחייבות מפורשת, והוא מאפשר לה לנצל בציניות את הפטריוטיות והרצון הטוב בציבור כדי להעמיק את מזימותיה ביתר שאת.
במאבק מול מאפיה שטובת הכלל לא מעניינת אותה, מי שמתנדב לפעול בהגינות ומתוך ראיית טובת הכלל, יורה לעצמו ברגל ומשחק לידי המאפיה.
לכן, בדילמה שאתאר להלן, אני תומך בעמדה ה'בלתי-פטריוטית' לכאורה: לחדש את המאבק לאלתר, תוך התאמתו לתנאים החדשים ותוך זניחת הנימוס וההגינות בהם אחזנו עד כה.
2. הדילמה הנוכחית שעליה יש מחלוקות בין ארגוני המחאה היא – האם לחזור לאלתר למאבק כבר עכשיו, או להשעות אותו עד שיתחוללו השינויים שרצויים לנו?
א. על מה כולם מסכימים? מוסכם בעיתוי המתאים עתיד המאבק להתחדש בכל הכוח עד לנפילת הממשלה. משותפת גם ההנחה שהמאבק יתעל אליו את כל הזעם שהצטבר לאחר הכשלון של שבעה באוקטובר, ושיגבר עם התמשכות הגיוס, הקשיים הכלכליים, הניתוק של מפוני התושבים מבתיהם באזורי הגבול והגבלת המלחמה על ידי לחץ בינלאומי. וגם: שדרך המאבק תשתנה בעתיד: לא עוד הפגנות שבועיות נחמדות, לא עוד הישמעות עיוורת להנחיות של משטרה אלימה, לא עוד החשש מלהרגיז מתנגדים, כי אם הליכה בכל הכוח להפלת הממשלה.
ב. על מה אנו חלוקים בדעותינו? אנו מצויים בדילמה משתקת בין שתי מגמות מנוגדות:
-
- המגמה האחת היא להשעות את המאבק בתקופת המלחמה ולהצטרף למאמץ הלאומי הכללי. המגמה הזאת ניכרת ביותר במאמץ המופתי של 'אחים לנשק', 'בונות אלטרנטיבה' ואחרים. אלו יצרו את רשת החמלי"ם והחליפו ביעילות את הממשלה האימפוטנטית. מגמה זו הפכה באחת את תנועת המאבק מ'אנרכיסטים בוגדים' ל'מצילי המצב', ונתנה לה מעמד מוסרי מיוחד גם אצל מתנגדינו. היא גם הולידה מנהיגות יעילה ותורמת שצוברת ידע בניהול מערכות לאומיות, ושתשרת את המאבק כולו בימים הבאים.
- המגמה השניה, שאני מהתומכים בה, היא שעלינו לחדש את המאבק לאלתר, גם במחיר של עימות עם מתנגדים – אבל בדרכים שונות מאלו שבהן פעלנו עד כה. חידוש המאבק בא להזכיר גם לנו, גם לקהל הרחב וגם למתנגדים לנו, שלא נעלמנו ולא ויתרנו על דרישותינו. זה יהווה עידוד לנו, תזכורת לקהל הרחב, וחידוש האיום על מתנגדים.
עם זאת, עלינו להתאים את נושאי המאבק המחודש ואת שיטותיו למציאות החדשה, כדלהלן.
3. העקרונות עליהם יתבסס המאבק המתחדש
א. במישור הפוליטי ובכנסת, ייעשה המשך הניסיונות להביא להצבעת אי אימון , ושינוי יחסי הכוחות בכנסת.
חלק זה נעשה בעיקר ברמת היחסים האישיים של בעלי השפעה על האישים הפוליטיים הרלבנטיים ואינו בידינו.
ב. ברמת ההתנגדות האזרחית, ישנם שני נושאי-על בלבד שעליהם יש להיאבק.
1) אחריות הממשלה והעומד בראשה לאסון 7.10 והתביעה להתפטרות, להדחה ולבחירות חדשות.
2) בלימת פעולות הממשלה שנועדו באופן מובהק לקדם תוך כדי המלחמה את מטרותיה המגזריות והפוליטיות. היעד יהיה לחשוף ולתקוף את הפעולות והמחדלים שמעוררים עכשיו זעם בציבור רחב שהיה מוכן להיענות להבטחותיה הכוזבות של הממשלה.
3) המאבק יתקוף רק את פעולות הממשלה שהביאו לאסון 7.10, ואלו המנצלות את השת"פ שלנו לקידום האינטרסים שלה. ככל האפשר ייעשה שילוב כוחות עם נפגעי העוטף ומשפחות החטופים.
4) ככל האפשר נפעל פרואקטיבית ולא תגובתית: לדוגמה, גם אם החמצנו את ההזדמנות לתקוף את שוד הכספים הקואליציוניים, הרי בקרוב הם יעמדו לדיון מחודש בדיון על תקציב 2024. אם נתכונן נכונה לדיונים המכריעים בכנסת, נפיץ מידע מדויק על היקף השוד ושיטותיו, נעזר במומחים שיראו כמה ממדי"ם וכמה כיתות כוננות אפשר היה לממן בכספים אלו, וננהל מערכה תקשורתית מתאימה – יש סיכוי שיקשיבו לנו.
5) קומנדו בצד פעולות המוניות: פעולות כאלו אינן מחייבות רבבות מפגינים. מספיק קומץ של נאבקים נחושים שמוכנים להסתכן במעצר ובאלימות משטרתית. עשרה כאלו שצרים על ביתו של שר האוצר או משתלטים לשעה אחת על הכניסה למשרד האוצר ישיגו אפקט שאינו נופל מזה של ההפגנות הגדולות. קומנדו מטבעו חותר להפתיע את היריב, להכות ולסגת. יומו של השיבוש הגדול בוא יבוא.
6) פעולות שיבוש בצד הפגנות. מערכה זו יכולה ללבוש צורות שונות, החל במצור זמני מול משרדי הממשלה המיותרים, דרך מצור על בתיהם של האחראים לשוד ובראשם שר האוצר, דרך שיבוש זמני של תהליכי החקיקה בכנסת, וכלה במרד מיסים. שיבוש עבודתם של משרדים כגון משרד האוצר והמשרד לביטחון פנים יכול להיעשות על ידי האקרים מועטים.
4. הבשלת התנאים למאבק הרחב
כדי להצליח עלינו להתכונן מראש: עלינו לזהות מראש את התרחישים שבהם נשוב למאבק העיקרי, ולתכנן את המאבק מראש כך שבבוא העת נפעיל אותו בכל ההיקף בלחיצת כפתור.
א. תרחישים אפשריים: למשל, שחרור נרחב של אנשי המילואים; פרישתם של גנץ ואנשיו מן הממשלה; המשך הבטלה של הממשלה באשר לחזרת המפונים בצפון לבתיהם; מלחמת התשה ברצועה. יהיו די הצורך אירועים בלתי חזויים שיתנו לנו עילות לחזרה למאבק.
ב. מהפגנות למצור: ההפגנות הקודמות מיצו את עצמן. יהיה צורך במצור מתמשך של מאות אלפי אנשים על איזור מרכזי בפעולת המדינה, כגון הכנסת או קרית הממשלה. המצור יהיה כרוך במאהל של אלפי אנשים, בתכנון מדוקדק של עבודה בין ארגונים, במערכת לוגיסטית שתעסוק גם בפרטים כגון בתי שימוש כימיים ופינוי אשפה, בהתכוננות לאלימות המשטרה ואלימות -נגדית של בריוני בן גביר ועוד. את ההתארגנות הזו עלינו להתחיל כבר עכשיו.
ג. מנהיגות חדשה: מכיון שמטרת-העל היא הפלת הממשלה, אנו זקוקים להתגבשותה של מנהיגות ציבורית חדשה, שביסודותיה מצד אחד, מנהיגות ומנהיגים צעירים שנתגלו תוך כדי המאבק האזרחי ורכשו ניסיון מנהיגותי ברמה הלאומית; ומצד שני, הדור הותיק של מובילות ומובילים שצברו ניסיון לאומי בשירות המדינה בעבר. שילוב בין דורי יצרף יחדיו את הטוב שבשני הדורות, וביחוד הניסיון והמתינות של הדור הותיק יחד עם היוזמה והחדשנות של הצעירים. לנוכח האתגרים הבאים יתכן שאופי המנהיגות במאבק ישתנה זמנית, מאוטונומיה שלמה של כל ארגון להנהגה אקטיבית מוסכמת שתוליך לתיאום וחלוקת תפקידים מהודקת.