ב 5 בפברואר 1963 שלח דר' הנס קרייטלר, ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מאמר בשם "חשיבה אנושית וחשיבה אלקטרונית" לראש הממשלה דוד בן-גוריון.
הוא צירף אליו מכתב:
כבוד ראש הממשלה,
היות וידוע לי שכבודו מתענין בבעיית הגבולות שבין החשיבה האנושית והחשיבה האלקטרונית, הריני מתככד בזה לשלוח לכבודו הדפס ממאמרי אשר דן בנושא זה, בתקוה שיהיה בו משום ענין לכבודו.
במאמרו קרייטלר מציג את הבעיה:
יותר ויותר נשמעת מפי מדענים רציניים, בעיקר פיזיקאים ומתימטיקאים, הטענה שבעתיד הקרוב ביותר ישוו השגי המוח האלקטרוני ברמתם להשגיו של המוח האנושי, או שאף יעלו עליהם. כבר עכשיו מסוגלות מכונות חשיבה לשחק שח, תוך כדי חישוב שלושה מסעים מראש, למשל: הן מספקות ביעילות תרגומים משפה לשפה, ולא די שחלק יש להן בפתרון בעיות מדעיות, אלא שעל אחדות מהשאלות הללו הן עונות במהירות ובדיוק העולים על אלה שהמדען עצמו מסוגל להם. הטענה שכל ההשגים האלה הם סטאטיסטיים וחלים רק בשטחים שבהם הבעיה יכולה לקבל ניסוח מתימטי, טענה זו אינה תופסת. יהיה אשר יהיה יחסנו להשגי הלוגיסטיקה המודרנית, הרי אפילו הנסיונות התחיליים של הסמאנטיקה והפילוסופיה על הבסיס המתימטי מראים כבר בצורה רבת רושם מאד שאפילו בעיות פילוסופיות מהותיות ניתן לבטא בשפת המתימטיקה.
ברור: בכל שטח שבו ייתכן ניסוח מתימטי של בעיה, או של שאלה, ניתן להפעיל את המוחות האלקטרוניים, שתוך כדי הגברה, הרחבה ושילוב שיטתיים של קצבי עבודתם, כושר זכרונם ויכולת הקומבינציה שלהם חייבים הם, במוקדם או במאוחר, לעלות בכשרים האלה על האדם, ממש כמו שכבר הוכיחה המכונה את יתרון כוחה גם על שריריו של האדם. נשארת רק השאלה אם יש הצדקה לזהות כשרים מסוג זה – כלומר: השגי חשיבה – עם "המחשבה" עצמה, או, במלים אחרות – אם אמנם המחשבה האנושית היא רק פתרון בעיות.
התשובה לשאלה זו יש לה משמעות מכרעת לגבי האנושות כולה. אם באמת מתמצה המחשבה בפתרון בעיות הרי נמצא שמכונת החשיבה, שבוודאי יש ביכלתה לבצע זאת היטב יותר מן האדם, מאיימת על חייו הרוחניים של האדם ממש כמו שפצצת האטום מאיימת על קיומו הביולוגי.
בסוף מאמרו, קרייטלר עונה על השאלה ששאל:
בפתרון בעיות יכולה המכונה לעלות, אף גם תעלה, על השגי המוח האנושי, כשם שהמכונה הרגילה מבצעת כיום מה שבוצע בעבר בכוח שרירי האדם. אך לגלות בעיות אין בידה, כי אין דבר שהוא סובייקטיבי יותר מן הבעייתי. מה שמרגיע את האחד, בעיני חברו הוא נראה מפוקפק. על כן יהיה זה התחום המיוחד שיישאר לחוש את המפוקפק, להציג שאלות ולנסחן בצורה שיוכל המוח האלקי לאדם – טרוני להשיב עליהן.
העובדה שבדרך כך תנשל מכונת החשיבה מעבודה כל אותם פקידים מדעיים ובעל- מלאכה ברמה אקדימאית הממלאים כיום את המעבדות כחוקרים, זו אין בה כדי להדאיג. כמו שהדרישה לפעילות שרירית יכולה לבוא על סיפוקה בספורט גופני, כך הצורך להתעסק בפעילויות לוגיות עשוי להביא לידי ספורט מחשבתי, אולי כגירסתו של הרמן הסה ב"משחק חרוזי הזכוכית". מנקודת ראות פסיכולוגית יכול המוח האלקטרוני רק לשנות את נקודת הכובד של החשיבה האנושית. מה שהוא כיום עבודת מחשבה של אלפים יכול להיות בעתיד למשחקם. אך כדי שהריוח בזמן ובכושר מחשבה לא יוליך גם בשטחים האינטלקטואליים לתופעות של בני טובים", "טדי בויס" ועבריינות, יש להנחות כבר מעתה את בני האדם לקראת עבודת החשיבה האמיתית של המחר, וזאת על־ידי שילמדו לראות בעיות ויתאמנו להיות ערים ומוכנים לפקפק במפוקפק.
שהרי משעה שיהיה זה תפקידו של המוח האלקטרוני להשיב על בעיות מוצגות, תישאר לאדם המַטָלָה להציג שאלות בסיסיות ולנסחן בצורה המתאימה להגשה למכונה. ובסיסיות הן כל השאלות המשמעותיות. המשמעותיות, מנקודת ראות פסיכולוגית, היא לאדם מוצר של נכונות. ההתחרות עם מכונת החשיבה, ואפילו יותר מכך הריוח בזמן ובמרץ שיושג כתוצאה משילוב נכון של החשיבה האלקטרונית, עלולים להביא לידי כך שלבני האדם, יגעי הבעיות בימינו, שוב לא ישמש הבעייתי מצע לביעותים שיש לברוח מהם אלא גירוי ליצירתיות ואתגר לאנושי.
12 יום לאחר מכן, משיב לו בן גוריון:
דרי קרייזלר היקר.
אני מודה מקרב לב על משלוח התדפיס של מאמרך "חשיבה אנושית וחשיבה אלקטרונית". קראתי דבריך בענין רב ובסיפוק עמוק. איני בעל מקצוע, אולם סוד החשיבה האנושית אינו מניח לי, וכמוך אני מצטער שאין מקדישים די אמצעים, זמן וכוחות-אדם למחקר המוח, – בלי ספק המכשיר המופלא ביותר בעולם הנגלה; לי קצת קשה להשלים את המונח "חשיבה אלקטרונית". סימנה המובהק של החשיבה האנושית – היא הידיעה של החושב שהוא חושב, ומכיוון שהאדם יודע שהוא חושב – הוא אבי המחשבה ויוצרה. פעולתו של "המחשב" האלקטרוני, – לפי עניות דעתי, – אינה שונה במאומה לפי מהותה הטבעית – מהפעולה של האבטומוביל הנהוג על-ידי אדם או הטיסה של הטיל הנזרק על-ידי האדם, גם כשלטיל יש לו "ביות". רק הנהג שמפעיל את המכונית יודע לאן פניו מועדות, אבל הטיל שרודף את המטוס עד שהוא: פוגע בו – עושה זאת מתוך מניעים פיסיים מכריחים וללא כל הכרה מה שהוא עושה. האם יש מישהו שהוא מניח שהמחשב האלקטרוני יודע התשובה שהוא נותן לשאלה ש"שואלים" אותו? יכלים הביהייביוריסטים להתעלם כמה שהם רוצים מהכרת האדם, ולהסתכל אך ורק בתנועותיו ובתגובותיו, – אבל אין הם יכלים לברוח מהכרת עצמם שמסיקה מסקנות מסוימות מהסתכלותם בהתנהגות הזולת. "ראשית החכמה היא ההשתאות" אמר אפלטון, ואין מכונה משתאה, ואין היא שואלת, אלא "עונה" על שאלות שמכניסים לתוכה, כמו שהמכונית נעה לירושלם או לתל-אביב כשמשקים אותה דלק והנוהג מדריך אותה. ומפני שהאדם יודע לשאול – הוא תכנן, ומכונת החשיבה המשוכללת ביותר, גם זו שתיבנה אחרי עשרות שנים, לא תהיה אלא -מתוכננת, ותפעל לפי התכנון שבא לה מן החוץ.
גם מחשבת האדם קולטת מן "החוץ" אבל היא שליטה על עצמה. מכוונת את עצמה ויוצרת. Tape Recorder יכל להשמיע הסימפוניה התשיעית של בטהובן, אבל שום מכונת חישוב לא תיצור סימפוניה כזו.
איני מעלה על הדעת שכלי ישווה לאדם, אם כי אני יודע ששום אדם לא ישתווה במהירותו ובכושר תנועתו ותנופתו לכלי שמוח אדם מסוגל ליצור. בלי טלפון חוטי או אלחוטי לא אוכל לשוחח עם תושב ניו-יורק או טוקיו אבל הדובר והשומע הם בני אדם הקובעים ברצונם את דבורם, והטלפון אינו אלא כלי המעביר מה שמכניסים לתוכו. ומה שקוראים מכונה מחשבת אינה – אלא כלי יציר מוח האדם.
יש לי חברים, אנשי מדע מחוננים במכון ויצמן – פיסיקאים וחימאים – שמלגלגים על דעתי זו ובטוחים שאין כל הבדל בין מוח האדם ובין מכונה. ואני מלא הערצה לידיעותיהם המדעיות של חברים אלה. ואני מסכים לדבריך שיתכנו בעתיד מכונות שיעשו בעתיד ברגע אחד מה שעושים עכשיו אלפי אנשי מדע במשך חדשים או גם שנים. אבל גם מכונות אלה יהיו מתוכננות, ויתכנן אותם המוח האנושי.
אם השיחה הזו נראית לכם מוכרת, חוץ מאשר השפה הארכאית, זה לא מקרה.
מאז יצירת המחשב, נשאלות שאלות על אפשרות החלפת האדם על ידי המכונה. פיתוחי למידת מכונה, AI LLM וכדומה, החזירו את השאלות האלה לשיחה הפופולארית אבל הן לא חדשות.
כל פעם מחדש נדמה לציבור שהטכנולוגיה החדשה מביאה איתה שאלות חדשות אבל בהרבה מקרים, כמו במקרה הזה, השאלות כבר נשאלו והשיחה כבר התקיימה.
רק שאין מי שמכירים את ההיסטוריה ומזכירים את העובדות.
תודה לארכיון שבביקור בו נחשפתי לחלופת המכתבים בין דר' קרייטלר ודוד בן-גוריון.