האוהל שלי לחלוטין לא מתאים לגשם. לא הועילו גם הממטרות של גן העצמאות שהתחילו להשקות בשתיים בלילה. כשהרגשתי שאני רטוב וקר לי והבנתי שאין סיכוי שהדברים שלי יתייבשו, בכמה דקות לארבע שלחתי לאשתי הודעה שתבוא לקחת אותי. לא ידעתי מתי היא תראה אותה. החות'ים העירו אותה בארבע ואז היא באה. נקודה מעניינת שברגע שהתחילה האזעקה, מהקונסוליה האמריקאית הקרובה שמעתי כריזה שבה חזרה המילה incoming.
אחרי שישנתי, בצהריים חזרתי לירושלים.
בדרך דיברנו על מכת"זיות ובואשים. זכרתי שבאוניברסיטה העברית ניסו לפתח נוסחה לניטרול ריח הבואש מבגדים. גיגלתי ולא מצאתי. שלחתי אימייל לפרופסור שהוזכר בתקשורת וביקשתי. אחרי כמה זמן קיבלתי ממנו את הנוסחה.
קודם הלכתי להפגנה במחסום העליון של עזה ואז הלכתי למחסום התחתון, לשם הגיעה שיירת האקדמיה. שם לראשונה חוויתי מכתז"ית, אבל לא רק אחת אלא שלוש. ולמרות שלא קיבלתי זרם ישיר, רק הרסיסים באוויר הסריחו אותי. וגם המחסומים עם מי הבואש שגררתי למרכז הכביש.
ישבתי בצד במקום מוגן, העליתי לבלוג שלי את הנוסחה שקיבלתי מהפרופסור והפצתי בכל הרשתות.
https://www.webster.co.il/2025/03/20/6025/
יחד איתי במקום המוגן היה גיל לוין, צלם של המאבק שנפגע מהמכתזית. הוא בעיקר דאג למצלמה שלו.
אחר כך קניתי במכולת סודה לשתיה ובשירותים של בית הקפה בכיכר צרפת ניקיתי את הידיים. זה עזר אבל קצת. עובדי בית הקפה ביקשו ממני שאצא החוצה כי אני מסריח. הם באו אלי החוצה, לקחו ממני את ההזמנה ואחר כך את התשלום. כל זה בלי שאכנס פנימה. הם היו ממש נחמדים וקיבלו ממני טיפ שהיה יותר גדול מההזמנה שלי. באמת שמגיע להם על היחס שלהם למפגינים.
הגשם המשיך לרדת ואני הלכתי קצת לנוח באוהל המרכזי בגן העצמאות. אחר כך חזרתי בגשם שוטף לעזה עילית. עוד מנוחה בבית הקפה ואז נסענו לעצרת בקריית הממשלה. המון אנשים בגשם ונחישות אמיתית.
בדרך הביתה התלבטתי בקשר למחר ואז הבנתי שכל הבגדים שלי מסריחים והנעליים ספוגות מים ואני צריך לטפל בעצמי. זה לא ספרינט אלא מרתון ואני צריך לנהל את הכוחות שלי.
נחזור להפגין במוצאי שבת.