בדרך לתחנת האוטובוס לירושלים, בכניסה למכולת ראיתי את השער של ישראל היום. הכותרת הראשית היא "אסור לטלטל את הספינה", מה שגרם לי להבין שאנחנו מטלטלים את הספינה, יש לנו כוח והמאבק מצליח.
בתחנה המרכזית בירושלים עצרתי לאכול פלאפל והבחור ביקש לראות את השלט שלי. הראיתי לו והוא שאל אם אני אתאיסט. לא הבנתי את השאלה ואמרתי לו שלא. הוא אמר לי שאנחנו מתנהגים כמו אנשים דתיים שבלי קשר לעובדות, מאמינים שמה שאנחנו עושים יצליח. זה היה יפה.
כשהגעתי לרחוב עזה, לא היו מחסומים וכמות קטנה של מוחים ישבו בצד והקשיבו להרצאה. מרוב שהייתי מאוכזב מהכמות הקטנה, לא שמתי לב מי הרצתה ועל מה.
אחר כך הרצתה ד"ר נעמה גולדברג, משפטנית, על תפקידי הייעוץ המשפטי. ההרצאה המשיכה לנושא של משבר חוקתי שהוא סירוב מכוון ופומבי של הממשלה, הרשות המחוקקת, או הגופים הכפופים להן, לקיים החלטה של הרשות השופטת.
שלושת האירועים האלה גרמו לי למחשבות וניתוח של מצב המאבק.
על פי הבנתי, למאבק יש שלוש מטרות:
1. מניעת משבר חוקתי/שימור הדמוקרטיה הישראלית
2. קיום בחירות
3. החזרת החטופים
אנחנו רואים שהממשלה כל הזמן מביאה אותנו לסף משבר חוקתי אבל המאבק כנראה מצליח להציב מולה כוחות מספיק חזקים. אם יהיה משבר חוקתי תהיה פה אולי לראשונה מלחמת אזרחים ובטוח שהממשלה תתפרק. לכן, המטרה של הממשלה היא לקדם את האינטרסים בצעדים קטנים שלה אבל לא להגיע למשבר הגדול. הצעדים האלה ש"שומרים על כללי הדמוקרטיה", מתאפשרים כי כמו שאמרה השופטת חיות בעתירה נגד הקמת הממשלה על ידי נתניהו – "שום מבצר לא נופל".
כתבתי את הפרשנות שלי לפני שקראתי את פרשנותו של המשפטן מרדכי קרמניצר שכתב היום ב"הארץ" – אין מה לחכות לסירוב הממשלה לציית לבג"ץ. המשבר החוקתי כבר כאן ושלטון החוק נלחם על חייו
המטרה השנייה של המאבק לקיום בחירות ("להעיף את ביבי") תלויה כנראה במטרה הראשונה. אני לא רואה איך זה יקרה בלי משבר עמוק.
ובקשר למטרה השלישית של החזרת החטופים, על זה אני הכי עצוב כי אני באמת לא רואה תרחיש.
אני לא יודע מה אני מעדיף – שיהיה פה משבר עמוק שיפתח פתח לשינויים או שהמאבק לפחות יישמר את יציבות הדמוקרטיה הישראלית.
אני, בכל מקרה, ממשיך להיות שותף במאבק.