כשהגענו לאוהל המשפחות ברחוב עזה פינת בלפור, א'נשים עמדו ליד האוהל ואף אחת לא ישבה על הכביש. לא הבנו מה קורה והאם הישיבה של משמרת 101 מתקיימת.
ואז התרחש משהו. פרשו שתי מחצלות על הכביש והציבו שני מחסומים שחסמו שני נתיבים ברחוב.
בלי הודעות, בלי רמקולים, בלי משטרה.
התיישבנו על המחצלות והמכוניות נסעו מסביבנו.
אחר כך הגיעה המשטרה שניהלה את התנועה וחסמה לחלוטין את הרחוב.
עד אתמול, הגעתי למשמרת 101 כשהיא כבר התקיימה. החוויה של ההתחלה של האירוע שינתה לחלוטין את התפיסה שלי של הפעולה.
המילה "הפגנה" היא קיצור של "הפגנת כוח". משמעות ההפגנה היא "יש לנו כוח להפריע ולכן אתם צריכים להתחשב בדרישה שלנו".
הפגנה שמפריעה הרבה פעמים מלווה בעימות עם המשטרה. ככה מקובל.
משמרת 101 מבצעת הפרעה בלי עימות. אנחנו כאן. אנחנו לא רבות עם אף אחד. אנחנו מייצגות מטרה טובה ונכונה שרוב האנשים תומכים בה. תתמודדו. אנחנו כאן.
יש באמירה הזו כוח וצניעות.
הצניעות היא באמירה "אנחנו רוצות שתשחררו את החטופים". אמירה, לא צעקה. הבנה שצעקה לא תועיל. הצניעות היא גם הבנה שיכול להיות שלאמירה לא תהיה השפעה אבל זו אמירה שצריך, שאין ברירה, אלא להגיד אותה.
במצב שבו הכנסת בפגרה וראש הממשלה מסתובב בעולם, אין מול מי לצעוק. אין מי ששומע, שלא לדבר על מקשיב.
יש רק לשבת ולהמשיך להגיד בשקט את מה שצריך להגיד.