בימים האחרונים, רובנו מקבלים ברכות באימייל וב-סמס שנשלחות באופן המוני. חלקנו מרגישים לא נוח עם הברכות האישיות ההמוניות האלה וחלקנו אף מתבטא על כך בבלוגים שלהם. גם אני כתבתי תגובה סרקסטית לאחד הפוסטים שעסק בנושא.
המקור לפוסט הנוכחי שלי הוא נסיון שלי להבין את הברכות האלה.
כאשר אנשים מברכים אחד את השני "חג שמח" פנים אל פנים או בטלפון, מתלוות לברכה מחוות גופניות וטון בקול שמעבירים רגש ותחושה אישית.
בטקסט אפשר להעביר רגש אבל זה הרבה יותר קשה. לא לכולם יש את המיומנות להביע משהו אישי בכתב, ויש גם תחושה שהטקסט הרבה יותר מחייב מתוספת חמימות באמירת ברכה שגרתית.
לכן, אנשים שולחים ברכה המונית וכותבים בה שהיא אישית.
היא באמת אישית כי היא יוצאת באופן אישי מהשולח. היא בלתי אישית כי כל הנמענים מקבלים את אותה הברכה. הברכות המתקבלות הן רק עומס מידע ללא טעם ממשי.
אנשים לא מבינים את הקפיצה הזאת ואת הפער הזה ולכן הם נוהגים בצורה הזאת.
הכוונה שלהם טובה אבל הרבה אנשים מרגישים שהתוצאה עקומה.
גם אני מרגיש שהתוצאה עקומה.
בתהליך שעברתי, הבנתי שתשומת הלב שלי ממוקדת יותר בתוצאה העקומה מאשר בכוונה הטובה.
ושוב נזכרתי בצורך שלי לראות את הקשיים של קרובים וידידים ולהיות כלפיהם בחמלה.
חג שמח לכולם.
חג שמח
ותודה רבה
אתה יכול להעלות לאינטרנט דברים שכתבה. יכול להיות מעניין, לא?