השבוע שאל אותי הבן שלי למה אני לא ממעיט בכתיבה בבלוג.
אחת הסיבות שנתתי לו היא שאני יותר ויותר ביקורתי כלפי מה ראוי לי לכתוב.
פעם כבר כתבתי שאני משתדל לא לכתוב את דעתי. לכל אחד יש דעות.
עוד סגנון כתיבה שאני משתדל להימנע ממנו הוא כתיבה על העתיד.
לדוגמא הפוסט האחרון שלי שמתחיל כך "עכשיו כשהולכים לקראת בחירות..". למען הקוראים בעתיד – בזמן כתיבת הפוסט הבחירות נקבעו ל 4 בספטמבר 2012 אבל אז בנימין נתניהו ושאול מופז הפתיעו את כל המדינה וחתמו על עיסקה שבה קדימה בראשות מופז תצטרף לקואליציה והבחירות התבטלו.
כולנו היינו בטוחים שיהיו בחירות וגם אני ולכן הרשיתי לעצמי לכתוב על משהו שיקרה בעתיד.
בזזזזזזזזזט! שגיאה. הדברים שכתבתי עדיין נכונים בעיני אבל האירוע שאליו כיוונתי לא יתקיים.
כאשר אני קורא כותרות בחדשות על אירועים שצפויים לקרות, אני יודע שכותבים אותן כי אין במה למלא את דפי החדשות (נייר ואינטרנט). מבחינה עיתונאית הם שגויים.
אז למה שאני גם אשגה ואכתוב על העתיד?
וכך מצטברים להם סגנונות כתיבה שלא ראוי לי להשתמש בהם והבלוג מתמלא ברווחים גדולים של שתיקה.
ועדיין, הנה אתה כותב על העתיד תחת ההנחה הבלתי-מבוססת שיש עתיד ;-)
אני חושב שיש לך "לא" מיותר בשורה הראשונה (צ"ל "למה אני ממעיט בכתיבה בבלוג").
פוסט נהדר, בעיקר משפט הסיום.