בשבועות האחרונים חברי הכנסת מצאו להם פטנט חדש – הם זורקים לתקשורת הצהרה שערורייתית ומתחילים "חגיגה" שבה כולנו משתתפים. מסתננים, לסביות, שמאלנים – הכל הולך.
כולם נהנים מלסבול, לגנות ולדבר על זה. בעיתון, בבלוגים, בפייסבוק ובטוויטר.
לתקשורת יש על מה להתלהם, לנו יש על מה לדבר וכולם מרגישים נורא צודקים.
הבעיה היא שאנחנו מבצעים פעילות ריקה מתוכן. התלהמות לשם התלהמות.
הבעיה היותר חמורה היא שכל התייחסות ביקורתית מסייעת לצד השני. המנגנון שפועל הוא "אם היריבים שלי מגנים אותי, סימן שאני צודק" וגם "אם השמאלנים מגנים את חברת הכנסת שאני תומך בה, בטוח שהיא צודקת".
לאנשים שמחוללים מהומות כאלה קוראים טרולים. עוד בימי הפורומים הכלל היה "לא להאכיל את הטרולים" – לא להתווכח איתם ולא להיכנס איתם לשיחות. אם לא מתייחסים אליהם הם מפסיקים להציק או שרמת ההצקה שלהם פוחתת.
חברי הכנסת שלנו, הנבחרים שלנו, מתנהגים בזמן האחרון כמו טרולי פורומים הנחותים ביותר.
כל התייחסות מזועזעת, ממים בפייסבוק, גינויים וכו' רק עוזרים להם.
אופן התגובה הראוי לטרולים האלה הוא התעלמות ואיפוק.
קשה, אבל זו הדרך היחידה.
זיכרו את הפוסט הזה ונסו להשפיע על אחרים לא להאכיל את חברי הכנסת הטרולים.
אכן כאינדיווידואל כך אני נוהג.
אבל אני לא בטוח שזה עובד ככה גם עבור קבוצה.
שתיקה והתעלמות מוחלטת עלולים להביא גם לתוצאות בלתי רצויות.
דילמה.
בתחילה הזדהתי לחלוטין עם הקריאה שלך. במחשבה שניה, הטרולים ה"רגילים" בפורומים של פעם והיום הם דבר אחד ואלה שהם "נבחרי ציבור" הם משהו שיש להתייחס אליו באופן שונה.
הטרולים "המכובדים" עלולים להשפיע על חיינו באופן ממשי, שלא כמו ה"רגילים", שיכולים להמשיך ולנבוח בעולם הוורטואלי שלהם.