אני לא אנין טעם אבל אוהב לבשל.
לפני שנים עבדתי במטבח קיבוצי שם הכנתי דליים של טחינה ושם פיתחתי שיטת הכנה שעליה אספר לכם כאן.
הבעיה הראשונה בהכנת טחינה היא "שלב הבוץ". השלב המעצבן הזה שבו הטחינה והמים הופכים לבוץ שקשה לערבב.
הפתרון שלי הוא להפוך את הסדר – לערבב את הטחינה לתוך המים.
היחס של טחינה למים הוא בערך חצי-חצי.
מודדים מים בכמות שהיא חצי מהכמות הסופית של הטחינה שרוצים להכין.
שופכים לקערה ואז טורפים לאט לאט את הטחינה לתוך המים עד להגעה לסמיכות הרצויה.
אל תשכחו שמיץ הלימון גם הוא נוזל שמדלל את הטחינה. אם אתם אוהבים הרבה לימון בטחינה, עצרו את הוספת הטחינה למים רגע לפני שהטחינה מגיעה לסמיכות הסופית. עם הלימון, הטחינה תגיע לסמיכות הנכונה. אפשר גם לתקן אחר כך.
אבל חכו עם הלימון! קודם כל המלח.
הבעיה השניה היא התיבול. עוד קצת מזה. לא מספיק. אז עוד קצת מזה. עכשיו ההוא יותר מדי.
הפתרון הוא להתחיל את התיבול עם המלח. המלח מגביר את כל הטעמים.
אחרי ערבוב הטחינה במים, מוסיפים מלח עד למליחות הרצויה ולא יותר.
עכשיו מוסיפים את שאר המרכיבים – לימון, פלפל, שום ופטרוזיליה. אפשר גם טיפה כמון טחון.
בגלל שהוספנו מלח בהתחלה, נרגיש את כל אחד מהתבלינים בטעמו המלא. כך לא נופתע ששמנו יותר מדי.
תהנו מהטחינה ובתאבון!
המממממ, סיבכת.
הכי פשוט: לקנות טחינה איכותית וטעימה, לשים טחינה גולמית בצנצנת זכוכית ריקה (הצנצנת הישנה של הריבה תעשה את העבודה) להוסיף מיץ לימון ומלח, להוסיף מים, בכמות דומה לכמות הטחינה, לסגור את המכסה ולנער.
וזהו, דקה עבודה ויש טחינה מעולה , נוחה זמינה ובלי כל הבלאגן של הערבוב.