חטיפת ילדי תימן, תיאוריית קונספירציה – מה טוענים?

השאלה הראשונה והחשובה היא: "למי אתם רוצים להאמין?"

אם אתם רוצים להאמין לי, בכתיבתי אשמח לעזור לכם לגבש את דעתכם והרגשתכם לגבי הנושא הכאוב הזה. אולי גם תוכלו להיעזר במה שאני כותב כדי לשוחח על כך עם אחרים.

אם אתם מתלבטים האם להאמין לי, קודם כל קראו מי אני כדי לגבש עמדה.

אם אתם לא רוצים להאמין לי, דברי יעוררו בכם התנגדות ואולי כעס. אין לי כוונה לשכנע אתכם ואני לא אשקיע מאמץ בכיוון. אם תנסו להיות אלימים כלפי, יש לי דרכים להתמודד.

לכל הפוסטים בסדרה.

---

זהו הפוסט השני בסדרה.

לפני שאגש להפרכת הטענה של חטיפת ילדי תימן, אנסה להציג כאן אוסף של טענות לגבי החטיפה.

הגוף המרכזי העוסק בטענה לחטיפת ילדי תימן הוא "עמותת עמרם". העמותה הוקמה על ידי פעילות ופעילים מזרחיים. מטרות העמותה הן "קידום תרבות המזרח. קידום שירה מזרחית עכשווית. קידום פרוייקטים של תיעוד קהילות עולים מזרחיים. מאבק בגזענות ואפליה על רקע מוצא. שימור המורשת התרבותית וההיסטורית של יהדות המזרח."

לעמותה אתר קטן ולא ממש מתוחזק ואתר בולט יותר שכותרתו עמותת עמרם | חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן.

בפסקת הפתיחה של דף "על הפרשה" נכתב:

על פי הערכות מקלות, באותן שנים נעלם כל ילד שמיני מקרב המשפחות התימניות. [ההדגשה במקור – ח.כ.]

על מה מתבסס המספר?

ועדת כהן-קדמי היתה ועדת חקירה ממלכתית שמונתה על ידי נשיא בית המשפט העליון בינואר 1995 והגישה את מסקנותיה בשנת 2001.

בעמוד 23 בכרך הראשון של דין וחשבון הועדה נכתב:

בסך הכל הוגשו לפני שלושת הוועדות יחד, תלונות בדבר היעלמותם של 1,033 תינוקות בארץ ו-20 תינוקות בחאשד. מנקודת ראותה של הוועדה הנוכחית, זו ההיקף הכולל של תופעת ההיעלמות. לטענות בדבר אלפי תינוקות שנעלמו, לא הובאו לפני הוועדה ראיות לביסוסן.

פרופ' בועז סנג'רו פרסם בשנת 2002 מאמר בשם באין חשד אין חקירה אמיתית: 'דוח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן'. (תיאוריה וביקורת 21 (2002) 47 – 76). במאמר זה הוא מבקר את פעולתה של ועדת כהן קדמי.

בשנים 1948-1954, במסגרת המבצע המכונה בהיסטוריוגרפיה הציונית "על כנפי נשרים", עלו מתימן לישראל כ-50,000 יהודים. רובם המכריע של הנעלמים היו תינוקות בני 4-0. מספר העולים מתימן בגילים אלה היה 5,824. התמונה המתקבלת מחישוב זה היא אפוא שמכל שמונה פעוטות נעלם אחד לפחות.

לאחר המילה "לפחות" מופיעה הפניה להערה בתחתית העמוד שם כתב:

המילה "לפחות" מבטאת את העובדה שייתכן שמספר מקרי ההיעלמות עלה על מספר התלונות שהוגשו (1,053). כך, למשל, עמותת "משכן אוהלים" פרסמה ברבים רשימה ובה 1,500 שמות של ילדים שנעלמו, וקיימות הערכות שלפיהן לגבי כמה אלפי מקרים לא הוגשו תלונות לוועדות.

העובדה שבמאמר אקדמי נכתב "קיימות הערכות" בלי הפניה למקור ובלי מתן הצדקה לטענה כזו, מעוררת אצלי סימן שאלה לגבי רצינות הטענה.

ומה קרה לילדים? נעלמו? נחטפו? על ידי מי?

עמותת עמרם מאד אמביוולנטית לגבי הפועל "חטיפה".

כותרת האתר שמופיעה בכל הדפים היא "חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן"

בפסקת הפתיחה בדף על הפרשה לא מוזכרת בכלל המילה "חטיפה". בפסקה השלישית מוזכרת המילה "חטיפה" רק כביקורת על פעולת ועדת כהן-קדמי:

יתרה מכך, הועדה התמקדה בבדיקת הטענה בדבר "חטיפה ממסדית", אולם לא לקחה בחשבון כי יתכן מאוד שהיעלמות הילדים היתה תופעה שנוהלה בערוצים מקבילים, בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ולאו דווקא מתוך הוראה או כוונה ממסדית מפורשת.

שימו לב שמול "חטיפה ממסדית" הם מציבים את הפועל "היעלמות". מול "חטיפה ממסדית" הם לא מציבים סוג אחר של חטיפה.

בחלק "דרישות ומטרות" באותו הדף, נכתב בסעיף הראשון:

הכרה רשמית בפרשת היעלמות הילדים – תינוקות ופעוטות נלקחו מהוריהם במירמה ובכפייה. הילדים נמסרו לאימוץ, לעיתים נמכרו תמורת כסף, לעיתים הועברו לבתי יתומים, כל זאת ללא ידיעת הוריהם או קבלת אישור מהם.

מדוע הם לא משתמשים במילה "חטיפה"?

האם הילדים נעלמו או נחטפו?

מייסדי עמותת עמרם הם אנשי המילה הכתובה ויש להם מיומנות גבוהה של שימוש בשפה.

אני חושב שהשימוש העמום במילה "חטיפה" משרת אותם היטב.

ובקשר לחטיפה – מי חטף? שוב, לא "חטף" וגם אז, בהצבת סימן שאלה מתוחכם – "ייתכן מאוד".

יתכן מאוד שהיעלמות הילדים היתה תופעה שנוהלה בערוצים מקבילים, בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ולאו דווקא מתוך הוראה או כוונה ממסדית מפורשת.

מצד שני, בכתבה בחדשות כאן פרשת ילדי תימן: "היה פס ייצור להעלמת ילדים. החיסיון לא באמת הוסר" אומרת אחת ממייסדות עמרם, נעמה קטיעי:

הדבר הנכון לעשות זה קודם להגיד, "נעשה כאן פשע, אנחנו מכירים בכך שנעשה כאן פשע" ולחקור את זה כפשע. מה זאת אומרת? להטיל ספק במסמכים. אנחנו יודעים שחלק מהמסכים מזויפים, ככה אתם צריכים לחקור את זה.

באותה כתבה מוזכר ארגון נוסף – "אחים וקיימים" (פורום משפחות הילדים החטופים). לעמותה אין אתר אינטרנט אלא רק דף פייסבוק.

שלא כמו עמותת עמרם, "אחים וקיימים" לא עוסקים בהתפתלויות בין "חטיפה" ו"העלמות". הם אומרים בפירוש "חטיפה". בכתבה מוזכרים כשותפים לחטיפה – המוסד, ויצ"ו וחברת הספנות צים.

בכתבה מתראיין ד"ר נתן שיפריס שעומד לחשוף מחקר חדש אודות חטיפת ילדי תימן. הוא אומר:

אחד החידושים המרכזיים במחקר הוא העובדה שהיקף הפרשה כפי שאנחנו יודעים אותה היום הוא כפול לפחות פי שניים מההיקף שבו המדינה מודה עד היום.

…

המחקר שלי מנכיח את העובדה שהיה כאן פס ייצור להעלמת ילדים. הילדים רוכזו בצורה שיטתית במוסדות מיוחדים, במיוחד עולי תימן, משם הם נשלחו בצורה שיטתית לבתי חולים מרוחקים, ההורים ניסו להגיע לבתי החולים ככל יכולתם, אבל בדרך כלל חסמו אותם בדרך או בהגיעם לשם. ומתוך כל המהלך הזה אנחנו יכולים להצביע בוודאות שהילדים האלה נחטפו בצורה שיטתית, בתהליך ממסדי שהיו שותפים לו כל זרועות הממסד שטיפלו בעלייה הגדולה.

לסיכום – האם הטענה היא להעלמות או לחטיפה?

אני חושב שהוכחתי כאן שהמסר העיקרי של הפעילים הוא שהילדים נחטפו באופן ממוסד ושמספר הילדים שנחטפו גדול יותר מהמספר הרשמי.

בפוסטים הבאים אתייחס לטענות אלה כתיאוריית קונספירציה.

לסקרנים, אספר שאתייחס לתיאוריית הקונספירציה של חטיפת ילדי תימן על פי ההגדרה המופיעה בדף תאוריית קשר בוויקיפדיה:

תאוריה המסבירה מצב או אירוע באופן מהפכני הנראה כסותר את הממצאים הגלויים לעין, על-בסיס ההנחה שגורמים רבי-כח מסתירים את האמת ומונעים את חשיפתה לציבור.