[פוסט זה נכתב על ידי נחי אלון כחלק מסדרת פוסטים על התנגדות לא אלימה כנגד המהפכה המשטרית. הפוסטים מלווים את האירועים ואינם מתוכננים מראש. הקליקו כאן לצפייה ברשימת הפוסטים בסדרה.]
ההצבעה היום מעוררת רגשות חזקים אצל כולנו: אחרי נסיגתה-לכאורה של הממשלה, היא חוזרת בכוחות מחודשים, ונחושה להעביר את החקיקה בכל מחיר. יש בקרבנו מי שרואים ביום הזה יום גורלי, שעל פיו יש לשפוט את תוצאות מאבקנו: אם החקיקה תעצור – ניצחנו; אם תעבור – הובסנו. הסתכלות זו מוטעית בעיני וראוי שנשתחרר ממנה, מהסיבות הבאות:
א. מאבקנו מכוון לשנות לאורך זמן את יחסי הכוחות בין הממשלה לבינינו. במישור האלקטורלי כוחה גדול משלנו, וימשיך להיות כך עד לשינוי בבחירות הבאות. לכן יש סיכוי שהחקיקה תעבור היום חרף מאמצינו. לעומת זאת, במישור הציבורי כוחנו הולך וגדל מדי יום, וימשיך ויגדל ככל שנתמיד וככל שהממשלה תעמיק את שגיאותיה. לפיכך, גם אם בהצבעות בכנסת אין עדיין בכוחנו להכריע את הכף, עלינו לקבל זאת ולהמשיך בדרכנו ביתר שאת. הצטברות כוחנו היא הדרגתי, ויגיע היום בו נגבר על כוחה של הממשלה.
ב. תורת ההתנגדות האזרחית מלמדת שכוחם של מאבקים בלתי-אלימים נמדד בעיקר במידה בה ההתנגדות משפיעה על עמודי התווך של השלטון לצמצם את תמיכתם בו ולתמוך בעמדת המאבק. בלא תמיכת עמודי התווך הללו , שום שלטון אינו יכול למשול. על עמודי התווך הללו נמנים, בין היתר: כוחות הבטחון הפנימי והצבא, המערכות הכלכליות-עסקיות-יצרניות-פיננסיות, המינהל הציבורי וביחוד מערכות המשפטים, האוצר והכלכלה, ארגוני החברה האזרחית, מערכות החינוך והתרבות ועוד. כוחם של עמודי התווך מהווה את כוחה הממשי של ממשלה, בניגוד לכוחה האלקטורלי.
כך, לדוגמה, כוחו האלקטורלי של הרודן הרומני ניקולא צ'אושסקו מרומניה עלה בהרבה על כוחה של ממשלתנו: תמכו בו 96 אחוזים במדינתו! כוחה הממשי של הדיקטטורה שלו נסמך על עמודי תווך צייתניים ועל שירותי בטחון-פנים ברוטליים ("סקוריטט") שמנו כשני מיליון איש. אלו הם שאפשרו לו לעשות כרצונו במדינה, ובחסותם הצליח הרודן הצליח לחולל הרס מוחלט של הכלכלה ושל איכות החיים של תושביה.
בשנת 1989 פרצה התקוממות עממית אמיצה, שהסקוריטט התקשה לדכא. הרודן ציווה על הצבא להצטרף לסקוריטט, לשלוח טנקים לרחובות ולדכא את ההפגנות באש חיה. מנהיגי הצבא לא צייתו להוראתו. יחידותיהם התקבלו כמושיעים על ידי התושבים, פנו כנגד הסקוריטט השנוא וגברו עליו. הצלחת המהפכה נבעה מהצטרפות הצבא להתנגדות האזרחי. (אל לנו לחקות את הדוגמה הזו: כאן, ההתנגדות האזרחית הפכה להיות להפיכה צבאית).
בניגוד למתרחש אצלנו, מרבית המאבקים בעולם מתהווים מתוך ציבור מאוים וחלש-יחסית. ציבור זה חייב להשקיע מאמצי-גיוס שלעתים נמשכים שנים כדי להטות את לב עמודי התווך אל ההתנגדות.
ומה אצלנו? בניגוד לכל התקדימים בעולם, עמודי התווך של השלטון הם הם אלו שמתוכם התפרץ המאבק מיומו הראשון! בכירי הכלכלנים, וההיי-טק; מי שהיו ראשי הצבא והארגונים לביטחון הפנים; בכירי מערכת המשפט והאקדמיה; המוסדות העסקיים הגדולים והבנקים; כל אלו הם חלק של המאבק מיומו הראשון. כוחם המשותף עולה לאין שיעור על כוחה של הממשלה, ויכולתה להמשיך למשול בלעדיהם ילך ויפחת.
ג. אחד מהמדדים הכמותיים לכוחה של התנגדות אזרחית (מצוטט במחקר מעמיק על התנגדות אזרחית) הוא המידה בה נוטשים אנשי מערכות הביטחון והצבא את שירות השלטון ומצטרפים למאבק כנגדו. סקירת מספרי החותמים אצלנו על התראה שיפסיקו את התנדבותם מראה שהם מהווים כנראה חלק משמעותי מיחידות המפתח בצבא. בלי קשר להשקפותינו הערכיות של מחוייבות ושותפות בשירות הצבאי, הרי עצם התופעה מהווה – לטוב או לרע – עדות מיידית לכוחה הגדול של ההתנגדות האזרחית. כוח זה עולה בהרבה, ועוד יעלה לאין שיעור, על הכוח האלקטורלי של הממשלה. לכן, בלי קשר לתוצאות ההצבעה היום, עלינו להמשיך בכל מחיר בתנופה וביצירתיות שלנו, והכוח המצטבר יכריע בסופו של דבר את הכף. הכוח הזה יתגלגל בבוא היום, בבחירות הבאות, לכוח אלקטורלי שיכריע את הכף.
ד. עדות מעשית לכוחו של מאבקנו הוא ההשוואה של הצעדה לירושלים השבוע עם מסע המלח הנודע של מהטמה גנדי ב-1930 . (אני ממליץ לכל אחד מאיתנו לצפות שוב בסרטו הנפלא של ריצ'רד אטנבורו "גנדי", ובמיוחד במסע המלח המתואר שם. זהו בית-ספר מעולה להתנגדות אזרחית בלתי אלימה!)
גנדי, שהיה מנהיג נודע ונערץ בהודו, הודיע לבריטים על כוונתו לצעוד לים ולהפיק מלח מתוך הפרת חוק המס השנוא שהטילו הבריטים על מלח, חודשיים לפני תחילת מסעו. הוא החל את מסעו בן 450 הקילומטרים עם 77 צועדים נוספים. בהגיעו לים לאחר כחודש של צעידה, התמשך טור הצועדים לאורך אורכו כשלושה קילומטרים וזכה להתעניינות בינלאומית. בעקבות הפרת החוק נאסר גנדהי, ושוחרר מקץ שנתיים היישר למו"מ עם הבריטים על שלטון עצמי להודים.
ואילו המסע לירושלים היה בהודעה מוקדמת של מספר שעות. הוא החל ביוזמת 3-4 נשים ואנשים, ולאחר חמישה ימים הגיע אורך טור הצועדים לכשלושה קילומטרים, וזכה גם הוא להתעניינות בינלאומית. כל הלוגיסטיקה המופלאה והתמיכה הציבורית המסיבית התהוו באלתור מן השטח וכמעט ללא זמן להכנות מוקדמות. אין לנו מה להתבייש!
ה. בצד התעקשות הקואליציה להעביר את החקיקה, אנו רואים את הלחצים והסדקים המתהווים בקואליציה, כולל 'התייבשותו' של נתניהו. הכתבה ב'יתד נאמן' שבה מציגים עצמם מנהיגי החרדים כמי שאינם מתעניינים כלל בחקיקה, חסרתו של מיקי זוהר מפרסום הסרטון המבחיל, וסימנים אחרים. עלינו להבחין באינדיקטורים אלו שהולכים ומתרבים, ומעידים על ההצטברות ההדרגתית של השפעתנו. כך היא הגדרתנו כ'בוגדים', 'סרבנים' וכיוצא באלו שמות גנאי; כך הם הביטויים המבחילים של תעמולה זולה כמו הסרט שהפיצו בן גביר וזוהר, והכתרתנו כאידיוטים שימושיים שמופעלים על ידי הארכי-נבל אהוד ברק והטייסים. כל אלו ביטויי כבוד לנו ולא ביטויי גנאי.